ע"א 7399/16סמדר לוי נ. עו"ד יעקב אמסטר

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע הנסבה על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 11.9.2016 לאשר הסכם מכר של גן האירועים "גבעת ברנר" (להלן: הנכס ) שהיה בבעלות בעלה של המערערת (המשיב 2), חייב בהליך פשיטת רגל. אישור עקרוני למכירת הנכס ניתן עוד בהחלטת בית המשפט מיום 4.5.2016 שהפכה בינתיים חלוטה.

2.

במסגרת הדיון בבית המשפט המחוזי בנוגע לאישור הסכם המכר הספציפי שבסופו ניתנה ההחלטה מושא הערעור, הציגה המערערת, אשת החייב, שעד לעת ההיא לא הגישה כל בקשה למתן סעד בקשר עם זכויותיה הנטענות בנכס, צו של בית הדין הרבני ברחובות המורה על איסור מכירת הנכס, שמקורו - כך התברר - בהליכים שנקטה המערערת בבית הדין הרבני מבלי שציינה לפני בית הדין כי בעלה הוא חייב בהליך פשיטת רגל, ומבלי שדבר ההליכים הודע לבית המשפט המחוזי ולצדדים השונים להליך. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערערת כי יש לעכב את המכירה עד לבירור זכויותיה, בעיקר בשל התנהלותה הדיונית, שלדעת בית המשפט נועדה אך כדי לעכב את המכר והיא עולה כדי התנהלות בחוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט. עם זאת, על מנת שלא לפגוע בזכויותיה של המערערת הורה בית המשפט למנהל המיוחד להחזיק בנאמנות מחצית מהתמורה שתתקבל מהקונה של הנכס עד להכרעה בטענותיה.

3.

על החלטה זו הוגש ערעור ולצדו בקשה זו לעיכוב ביצוע. בבקשה נטען הן כי סיכויי הערעור להתקבל הם גבוהים והן כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המערערת. בענין האחרון הודגש כי נזקה של המערערת ממכירת הנכס יהיה בלתי הפיך, בין היתר בשים לב לכך שהתמורה שתתקבל צפויה להיות נמוכה משמעותית משווי זכויותיה.

4.

המשיבים התנגדו לבקשה. בתשובותיהם נטען, בין היתר, כי הבקשה מבקשת לשנות מעשה עשוי, שכן הנכס נמכר והועבר לחזקת הקונה כבר ביום 1.10.2016; וכי לכך יש להוסיף את התנהלותה הדיונית חסרת תום הלב של המערערת. בתשובת המשיב 3, קיבוץ גבעת ברנר, אף נטען כי המערערת לא הצביעה על זיקה מיוחדת לנכס בהיותו נכס עסקי גרידא, ומכאן שאם תתקבל תביעתה יהיה ניתן להיטיב את נזקה באמצעות פיצוי כספי.

5.

להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 13.10.2016 נדחתה בקשתו של המשיב 2, בעלה של המערערת, לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט במסגרת ערעור עצמאי שהגיש על ההחלטה.

6.

לאחר העיון בבקשה ובתשובות המשיבים נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. ראשית יצוין כי הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה ביום 22.9.2016, לפני מועד כניסתו לתוקף של הסכם המכר (יום 1.10.2016). בבקשה התבקש גם עיכוב ארעי עד להכרעה בבקשה לעיכוב גופה, אך מועד כניסתו לתוקף של ההסכם לא הובהר. לפיכך לא ראיתי מקום ליתן צו ארעי, אך למען הזהירות אפשרתי למערערת להסביר מהו הצורך במתן צו כאמור. המערערת הגישה הודעה שבה הסבירה כי מועד כניסתו לתוקף של הסכם המכר ומועד העברת החזקה הוא יום 1.10.2016, אך בשל תקלה הודעתה זו לא הועברה לעיוני בזמן. הגם שככלל כניסתו לתוקף של ההסכם שעיכובו מתבקש היא עובדה בעלת משקל, בנסיבות אלה לא ראיתי לזקוף זאת לחובת המערערת (ראו והשוו פסקה 5 להחלטת השופט ע' פוגלמן בבקשת עיכוב הביצוע של המשיב 2 בע"א 7653/16 (13.10.2016) שהוגשה לאחר מועד כניסתו לתוקף של הסכם המכר) .

7.

מכל מקום, גם מבלי לזקוף את העובדה שהסכם המכר נכנס לתוקפו לחובתה של המערערת, כאמור, אין מקום להיעתר לבקשת המערערת. הטעם העיקרי לכך הוא שהתנאי בדבר מאזן הנוחות ממילא לא נוטה לטובתה. כפי שטען קיבוץ גבעת ברנר, עסקינן בנכס עסקי שלמערערת אין זיקה מיוחדת אליו (השוו רע"א 1755/12 בר שפירא נ' עו"ד בודה , פסקה 8 (29.3.2012)) , ומכאן שמכירתו לא תסב למערערת נזק בלתי הפיך. גם הטענה לפיה מכירתו של הנכס בסיטואציה שנוצרה מביאה לתשואה נמוכה משמעותית מזו שהייתה יכולה להתקבל במכר רגיל אינה משנה כלל ועיקר, שהרי גם ענין זה ניתן לפיצוי כספי; ויתר על כן, בנסיבות המקרה, על רקע התנהלותה הדיונית של המערערת ובעיקר לנוכח ההחלטה החלוטה בדבר הצורך העקרוני במכירת הנכס, דומה גם כי אין לטענה זו על מה לסמוך.

8.

הבקשה נדחית. המערערת תישא בהוצאות כל אחד מהמשיבים בסכום של 1,000 ₪.