פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
7403/11
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשת:
בשמא השקעות ומימון בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. אליהו ניאגו
2. דורון ניאגו
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 29.8.11 בת.א. 1078/08 שניתן על ידי כבוד השופטת
ד"ר מ' אגמון-גונן
בשם המבקשת:
עו"ד יצחק מקמל
בשם המשיבים:
עו"ד יהודה רסלר
החלטה
לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 1078/08 (כבוד השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן ), מיום 29.8.2011, שבמסגרתו נדחתה תביעת המבקשת לאכוף הסכם מכר שנחתם בין הצדדים.
כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הצדדים חתמו על הסכם למכירת אולם בתל אביב (להלן: הנכס ). ביום 26.11.2007 ביטלו המשיבים את ההסכם כיוון שהמבקשת איחרה ביומיים בתשלום התמורה המוסכמת. בית המשפט המחוזי, כאמור, דחה את תביעת המבקשת. בפסק הדין נקבע, בין היתר, כי המבקשת לא איחרה בתשלום בשל נסיבות חיצוניות אלא מסיבותיה שלה, וכן לא השקיעה כל מאמץ בקיום החוזה כלשונו ובזמן שנקבע. עוד קבע בית המשפט כי ביטול החוזה על ידי המשיבים לא עלה כדי עמידה על זכות בחוסר תום לב.
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה, שבמסגרתו הבקשה לעיכוב ביצוע המונחת לפניי. אוסיף, כי המבקשת הגישה בקשה דומה גם לבית המשפט המחוזי, אשר נדחתה ביום 10.10.2011. בהחלטתו, קבע בית המשפט, בין היתר, כי כיוון שמדובר בנכס עסקי ולא בדירת מגורים אין מקום לעיכוב ביצוע. יחד עם זאת, נתן בית המשפט המחוזי צו מניעה ל-14 יום האוסר על ביצוע עסקאות בנכס.
בבקשה לעיכוב ביצוע טוענת המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. בהקשר זה טוענת המבקשת, בין היתר, כי כאשר מדובר בעיכוב ביצוע החלטות העוסקות במקרקעין, יטה בית המשפט ביתר קלות להיענות לבקשה. עוד טוענת המבקשת כי במידה ולא תתקבל בקשתה לא ניתן יהיה להחזיר את המצב הקיים לקדמותו וייתכן שהערעור שהגישה יהפוך לתיאורטי. לבסוף טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור שהגישה גבוהים.
מנגד, טוענים המשיבים כי דין הבקשה להידחות. לטענתם, מקרה זה אינו מקרה חריג המצדיק היענות לבקשה לעיכוב ביצוע. זאת, בין היתר, שכן הנכס בו מדובר הוא נכס עסקי ולא דירת מגורים. לטענתם, המבקשת לא הוכיחה שלא תוכל להיפרע מהם במידה ותזכה בערעור. עוד טוענים המשיבים כי סיכויי הערעור שהגישה המבקשת קלושים וכי אין כל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
לאחר שעיינתי בבקשה לעיכוב ביצוע, בתגובת המשיבים, בהודעת הערעור וכן בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.
כידוע, ככלל, הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים, והדבר ייעשה רק במקרים חריגים. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נ(1) 668, 672 (1996); ע"א 6626/96 בש"א 8240/96
חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ(5) 403 (1997)). בנסיבות העניין לא ניתן לומר כי המבקשת עמדה בנטל זה. לא זו אף זו, כאשר מדובר בחיוב כספי תגבר הנטייה שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין. שכן, "לרוב אין המדובר בנזק בלתי הפיך שאין לתקנו, מלבד במקרים בהם יש בידי החייב לשכנע כי לא יוכל להיפרע מהזוכה אם יצליח בערעור" (ראו למשל, בש"א 216/89 אברהמי נ' בנק המזרחי , פ"ד מג(2) 172 (1989)).
בענייננו, לא מדובר במקרה חריג המצדיק סטייה מהלכה זו הנכס הניצב במחלוקת בין הצדדים אינו משמש כנכס למגורים אלא הוא נכס מסחרי שנועד לצרכים עסקיים. לפיכך, לא מדובר במקרה זה על עיכוב ביצוע של פינוי אדם מדירת מגוריו וניתן יהיה לפצות את המבקשת, כספית, במידה וערעורה יתקבל. בנוסף, המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי ייגרם לה נזק בלתי הפיך במידה ובקשתה תידחה, ולא הוכיחה כי בשל מצבם הכלכלי של המשיבים יהיה זה בלתי אפשרי להיפרע מהם במידה והערעור יתקבל. מנגד, הצהירו המשיבים כי מצבם הכלכלי איתן, וכי יש בידם נכסים אשר שוויים עולה על שוויו של הפיצוי שייפסק, במידה וייפסק, לחובתם. לאור כל זאת, ומבלי להביע עמדה בנוגע לסיכויי הערעור, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה במקרה זה לטובת המבקשת באופן המצדיק את קבלת הבקשה.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
המבקשת תישא בשכר טרחת עורך דינם של המשיבים בסכום של 5,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ה בחשון התשע"ב (22.11.2011).
ש ו פ ט