ע"א 7419/95 לאה יודקובסקי נ. שלמה ליבליך, עו"ד

בפני בקשה למחיקת שני הערעורים. אין, למעשה, מי שמתנגד לבקשה, אלא שמקצת המשיבים דורשים, כי המבקשים (המערערים בע"א 7419/95, והמשיבים 5-7, והמערערים בפועל בע"א 7401/95) כי המבקשים יחוייבו בהוצאותיהם.

1.עניינם של שני הערעורים הוא במחלוקות סביב השליטה והניהול בתאגידים שבמסגרת תשלובת "ידיעות אחרונות". (לצורך החלטתי זו, איני מוצא צורך לפרט את המבנה התאגידי נשוא ההתדיינויות). על פי הסכם נאמנות מיום 13.5.88 החזיקו המשיבים 1-2 (להלן: "הנאמנים") במניות חברת ידיעות תקשורת בע"מ, כנאמנים של יתר בעלי הדין בהליכים. ביום 1.8.94 הגישו המבקשים (בבית המשפט המחוזי בירושלים) תביעה לביטול הסכם הנאמנות האמור ולביטול החלטות שהתקבלו על-ידי הנאמנים. ביום 11.9.94 הגישו הנאמנים (בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו) המרצת פתיחה שעניינה בבקשה למתן הוראות לנאמנים במילוי תפקידם. שני ההליכים התנהלו במקביל (בשני בתי המשפט הוגשו בקשות לעיכוב הליך אחד עד להכרעה במשנהו. הבקשות נדחו). הדיון בהליך שיזמו הנאמנים הסתיים ב- 17.10.95. בעקבות זאת הוגשו הערעורים נשוא הבקשה שבפני. הוצאו צווים לסיכומים, הסיכומים הוגשו, ואף נקבע מועד לדיון (ליום 3.4.98). אלא שבערב הדיון הוגשה בקשה בהסכמה לדחיית הדיון ללא קביעת מועד - על מנת להמתין למיצוי ההליכים בבית המשפט המחוזי בירושלים (בין על דרך של הסדר פשרה ובין על דרך של מתן פסק דין). לפיכך נתבקשה השעיית ההליכים בערעור עד למתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. כעת ניתן פסק הדין ומתבקשת מחיקת הערעורים.

2.המשיבים 3-4 ו - 5-6 (ההתייחסות למשיבים היא על פי ע"א 7419/95), מסכימים לבקשה, כמות שהיא. המשיבים 1 ,2 ,10 ו - 13 בחרו שלא להגיב עליה והמשיבים 7-9 ו - 11-12 דורשים כי המבקשים יחוייבו בהוצאותיהם. לטענתם, הוגשה הבקשה להשעיית הדיון בערעור רק ערב הדיון שנועד לשם השלמת טיעון בעל-פה - לאחר הגשת סיכומים מפורטים, כך שנגרמו להם הוצאות וטרחה רבות. עוד טוענים המשיבים 7-9, כי משנדחה ההליך שיזמו המבקשים בבית המשפט המחוזי, תוך חיוב המבקשים בהוצאות ניכרות, מן הדין, כי יחוייבו גם כאן בהוצאות.

3.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי, בנסיבות המקרה, אין מקום לחייב את המבקשים בהוצאות המשיבים. הערעורים נשוא הבקשה הם, כאמור, חלק ממסכת סכסוכים והתדיינויות רחבה וענפה. המבקשים לא יזמו את ההליך נשוא הערעור. הליך זה נפתח, כאמור לעיל, על ידי הנאמנים, בערכאה אחרת. לאחר שהמבקשים הקדימו ופנו לבית המשפט המחוזי בירושלים. לא נטען, כי המבקשים נהגו ברשלנות או בחוסר תום לב בהגשת הערעורים. המבקשים, ככל בעל דין, זכאים היו למצות את ההליכים הדיוניים שעמדו לרשותם ולערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב. ניתן להניח, כי במועד הגשת ערעורם (כמו גם בתקופה שלאחר מכן) לא ניתן היה להעריך איזה מבין ההליכים יסתיים בראשונה ומה תהיה השפעת הגומלין בין ההליכים. לא למותר להזכיר, בהקשר זה, כי ממועד הגשת ערעורם ועד לקביעתו לדיון חלפו כשנתיים וחצי - ובמהלך תקופה זו טרם הוכרע ההליך בבית המשפט המחוזי (שהחל שלוש וחצי שנים קודם לכן). מטבע הדברים גרמה כפילות זו לטרחת יתר ולאי ודאות לכל הצדדים הנוגעים בדבר. אולם אין אני מוצא מקום או יסוד לקבוע כי האחריות הבלעדית לכך רובצת לפתחם של המבקשים דווקא (ולצורך העניין - לפתחו של מי מבעלי הדין). בנסיבות אלו, סבורני, כי מוטב יהיה אם כל אחד מן הצדדים יישא בהוצאותיו. סוגיית עיתויה של הבקשה לדחיית מועד הדיון והשפעתה על חיוב אפשרי בהוצאות היא סוגייה הטפלה לשאלה הכוללת של החיוב בהוצאות (סבב הסיכומים הושלם ממילא בשלהי 1996), ומכל מקום - דומה שהמועד הראוי להעלאת טענות לעניין זה היה במסגרת ההתייחסות לבקשת הדחייה שהוגשה אז (כאמור - הבקשה הוגשה בהסכמת כל הצדדים, ללא סייגים כלשהם).

הערעורים נמחקים איפוא. אין צו להוצאות. הערבויות שהופקדו במסגרת הערעורים יושבו למפקידים.