ע"א 7437/08 מוסא בסט נ. עסאם אחמד וארבעה משיבים אחרים

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.

לפנינו ערעורים מאוחדים כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט יצחק עמית) מיום 22.6.08 בו דחה בית המשפט שתי תביעות מאוחדות על הסף בשל מעשה בית דין, וחייב את התובעים בהוצאות הנתבעים.

2.

מקורו של הליך זה בהליכים קודמים שהתקיימו במשך שנים רבות בבית המשפט המחוזי בחיפה בת.א. 2168/82. במסגרת אותו הליך, הגישו 15 תובעים תביעה לתיקון רישום, לאחר הליכי הסדר של מקרקעין בגוש 8752 וגוש 8753 באדמות באקה אל גרביה. טענת התובעים היתה כי הם זכאים להרשם כבעלים בחלק מהמקרקעין בשל הסכמי נטיעה ועיבוד שנעשו בזמנו בין אביהם וסבם לבין הבעלים של המקרקעין, בהם הוסכם כי בתמורה לחלק מהיבול, תועבר הקרקע לבעלותם.

3.

לאחר התדיינות ממושכת בבית המשפט המחוזי ניתן ביום 9.6.95 פסק דין בידי כב' השופט א. כהן. פסק הדין תוקן לאחר מספר ימים על ידי כב' השופט כהן לבקשת אחד המערערים בהליך שלפנינו. בערעור על פסק הדין שהוגש לבית המשפט העליון, ניתן ביום 19.2.97 פסק דין בהסכמה, אשר אימץ את פסק הדין של בית המשפט המחוזי, בכפוף לתיקון מוסכם.

4.

בשנת 1998, בחלוף שלוש שנים ממועד מתן פסק הדין בערכאה הדיונית, ולאחר שפסק הדין הפך חלוט בערעור לבית המשפט העליון, הגישו שני המערערים בהליך זה בקשה נוספת לתיקון פסק הדין. בקשה זו נדחתה בהחלטת כב' השופט עמית מיום 17.4.07 (להלן: ההחלטה בענין התיקון ).

5.

מספר חודשים לאחר מתן ההחלטה בבקשת התיקון, הגישו המערערים את שתי התביעות נשוא הערעורים שלפנינו, ובהן עתרו למתן פסק דין המצהיר על בטלות פסק הדין שניתן, על תיקוניו. המערער בת.א. 638/07 עתר להצהיר על בטלות פסק הדין וההחלטה על תיקון פסק הדין, ועל כך כי הוא זכאי להירשם כבעלים של 11 דונם בקטע 59/2 בגוש 8753; המערער בת.א. 552/07 עתר להצהיר כי החלק הנוגע אליו בפסק הדין ביחס לחלקה 61 בטל ומבוטל, וכי הוא זכאי להירשם כבעלים של 4 דונם בחלקה 59 בגוש 8753 ושל 2.25 דונם בחלקה 60 בגוש 8753.

6.

הנתבעים בקשו בכתב ההגנה לדחות את התביעות על הסף מחמת מעשה בית דין, בטענה כי התביעות החדשות זהות לחלוטין בעילותיהן ובשאלות שבמחלוקת שעלו בהליך הראשון, והן אף חוזרות על הבקשות לתיקון פסק הדין, שנדונו ונדחו בהחלטה בענין התיקון.

7.

בית המשפט קמא קיבל את בקשת המשיבים, והחליט לסלק את התביעות על הסף מחמת מעשה בית דין. החלטה זו היא נשוא הערעורים שלפנינו.

8.

בדין החליט בית משפט קמא על דחיית התביעות על הסף, משעניינן זהה להליכים הקודמים שבהם ניתן פסק דין חלוט וניתנה החלטה חלוטה בענין תיקון פסק הדין. תביעותיהם החדשות של המערערים חופפות במלואן את ההליכים הקודמים שנוהלו במחלוקת בין הצדדים, והסעדים המתבקשים על ידם זהים אף הם לסעדים שנתבקשו בהליכים הקודמים שהוכרעו בהכרעות חלוטות.

9.

כלל "מעשה בית דין" הוא עקרון יסוד במערכת כללי סדר הדין במשפט. מושכלות יסוד הן כי עקרון "מעשה בית דין" מושתת על שני כללים עיקריים: האחד – "השתק עילה" עניינו בכך כי מקום שתביעה נדונה לגופה על ידי בית משפט מוסמך, שוב אין להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים וחליפיהם אם זו מבוססת על עילה זהה. אם זכה התובע בדין, כי אז עילתו נבלעה בפסק הדין. אם זכה הנתבע בדין, כי אז קם מחסום המשתיק את התובע מלחזור על התביעה פעם נוספת (ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני , פ"ד כב(2) 561, 583-584 (1968), להלן: פרשת קלוז'נר ; ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס

בע"מ , פ"ד נד(1) 642 (2000); ע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 8.9.2005).

מבחן "זהות העילה" לצורך מעשה בית דין הוא מבחן רחב, שהרציונל שברקעו נובע מן התכלית שלא להטריד נתבע בתביעות רבות בגין אותו מעשה, ולא להטיל על מערכת השיפוט עיסוק חוזר ונישנה באותה פרשה עצמה (פרשת קלוז'נר , בעמ' 582, 592). אמת המידה לענין זה טמונה בשאלה, האם יכול היה התובע לרכז את כל טענותיו הנוגעות לארוע נשוא התביעה במסגרת הליך אחד (ע"א 457/87 קרטין נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(4) 643 (1990); המ' 521/72 לאון נ' וייס , פ"ד כז(2) 337, 340 (1973); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 112-115 (מהדורה עשירית, 2009).

כלל שני הוא – "השתק פלוגתא" - כי אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסוימת שהיתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה בו בפירוש או מכללא, כי אז אותם בעלי דין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי זהות בין העילות של שתי התביעות (פרשת קלוז'נר , בעמ' 584; ע"א 303/79 אבני נ' גליקסמן , פ"ד לה(1) 92 (1980)). החלטה שיפוטית בפלוגתא שהיתה צריכה להכרעה, ואשר לגביה ניתנה לצדדים הזדמנות להשמיע את טענותיהם ולהביא את ראיותיהם, מחייבת את בעלי הדין בכל התדיינות אחרת, תהא אשר תהא עילתה.

10.

התביעות החדשות שהוגשו בענייננו על ידי המערערים חופפות להליך הקודם שנשלם בפסק דין ובהחלטה בענין התיקון הן בעילתן והן בשאלות השנויות במחלוקת העולות בהן. חל עליהן מעשה בית דין הן מבחינת השתק עילה והן מבחינת השתק פלוגתא.

11.

טענותיהם של המערערים, לפיהן יש בידיהם ראייה חדשה אשר דרישות הצדק מחייבות התייחסות לתוכנה גם תוך פריצת עקרון מעשה בית דין, אין בהן ממש. לטענת המערער בת.א. 638/07, טעה בית המשפט בהליך הראשון כאשר לא התייחס לתרשים שנערך על ידי הפקיד המסדר בשנת 1962, ואשר התייחסות אליו היתה משנה את ההכרעה באופן מהותי. אין זה ברור כלל מהו אותו תרשים, ומי ערך אותו, שכן הוא אינו נושא חותמת פקיד הסדר כלל. אך ברוח קביעת החלטת כב' השופט עמית, אפילו נערך המסמך על ידי פקיד ההסדר בזמן אמת, אין מ דובר

בראייה חדשה שלא ניתן היה לגלותה בשקידה ראויה במועד הקובע, בעת ניהול המשפט הראשון. בנסיבות אלה, דין הטענה להיכשל, ולו מן הטעם האמור.

טענות המערער בת.א. 638/07 בדבר תרמית, הקשורה בהקמת בית ספר על השטח שהוקצה לו על פי פסק הדין ששטחו נמכר למועצה על ידי הנתבעים ב-1993, גם בהן אין ממש, שכן עובדה זו היתה ידועה בעת מתן פסק הדין בשנת 1995, שניתן לאחר המועד הקובע לענין זה, ובהחלטה בענין התיקון היתה התייחסות אליו, ולא נמצא בו ממש.

גם טענתם של המערערים לענין אי הסכמתם לייצוגם בידי עו"ד זכי כאמל לאורך כל ההליכים הרבים בפרשה זו הינה נטולת בסיס, משהם יוצגו על ידו בפועל במשך שנים רבות ופעלו כמרשיו הלכה למעשה, והם מושתקים מלכפור בכך כיום.

12.

המערער בע"א 522/07 לא התיימר כלל לבסס את תביעתו החדשה על ראייה חדשה, וטענתו מתמקדת בכך כי בית המשפט המחוזי בהליך המקורי טעה בקביעותיו בפסק דינו. אין צריך לומר, כי טענה בדבר טעויות בפסיקת בית משפט שהפכה סופית וחלוטה אינה אוצרת כח לפרוץ את עקרון מעשה בית דין, ולהכשיר הגשת תביעה נוספת בגין אותה עילה או בגין פלוגתא פסוקה (רע"א 3416/02 לידו כנרת בע"מ נ' מקורות, חברת מים בע"מ , פ"ד נו(6) 631 (2002)).

13.

התביעות נשוא הערעורים שבפנינו תכליתן לפתוח מחדש פרשה שנדונה

והוכרעה לגופה על כל מכלול היבטיה בהכרעה חלוטה. חלים על הכרעה זו כללי מעשה בית דין, והמערערים מושתקים מלפתוח מחדש את הדיון בה בהליכים נוספים. בטענותיהם בערעורים, חוזרים המערערים ומנסים לפתוח מחדש דיון בפרשה שנדונה והוכרעה מזה זמן, ואין בפיהם אף טענה הצולחת את עקרון מעשה בית דין החל על ענין זה. הנסיון לפתוח מחדש את ההליכים שנסתיימו בהכרעות חלוטות כאמור גובל בשימוש לרעה בהליכי בית המשפט, ובחוסר תום לב דיוני הגורם הטרדה קשה כלפי בעלי הדין שכנגד, והעמסת נטל-חינם על בית המשפט, בניגוד לכללי יסוד דיוניים. בגינם של מהלכים אלה יש להטיל על המערערים הוצאות ראויות, אשר תשקפנה את הפגיעה שנגרמה לבעלי הדין האחרים ולאינטרס הציבורי.

14.

הערעורים נדחים.

כל אחד מהמערערים ישלם למשיבים שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪, ובסך הכל 60,000 ₪. ההוצאות יחולקו שווה בשווה בין קבוצות המשיבים המיוצגות על ידי עורכי דין.