ע"א 7478/12 סעיד נאיף אבו שרקייה נ. סאיב אחמד יונס

המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם כטענת המערער הוא רכש מידי המנוח אחמד יונס 5,000 מ"ר מחלקה 24 בגוש 12156 או שמא כטענת המשיבים רכש המערער 2,500 מ"ר בלבד.

לתמיכה בגירסתו הציג המערער שני יפויי-כוח האחד משנת 1970 והשני מ-1972, כל אחד מהם מתייחס לרכישת 2,500 מ"ר מתוך החלקה (ששטחה הכולל כ-6,000 מ"ר). לטענת המשיבים, העיסקה המשתקפת ביפוי-הכוח השני בזמן מחליפה את העיסקה נושא יפוי-הכוח הראשון לאחר שהתברר למערער כי קיימת הפקעה לצורכי כביש בחלק מהמגרש שרכש על פי יפוי-הכוח הראשון. בית המשפט קמא העדיף (בפסק-הדין וכן בהחלטה המשלימה בעקבות החזרת התיק לבחינה נוספת), את גירסת המשיבים ומצא לה תימוכין בין היתר בעדות המערער עצמו שסיפר כי התקשה לקבל רשיון עסק למסגריה בשל ההפקעה, ובעקבות כך נחתמה העיסקה השנייה. כמו כן ציין בית המשפט כי על פי הראיות שהוצגו בפניו דווחה לשלטונות המס עיסקה אחת בלבד לגבי 2,500 מ"ר. ניסוחם של יפויי-הכוח תומך אף הוא במסקנתו של בית המשפט ובהקשר זה הדגיש בית המשפט כי נוסחם של יפויי-הכוח, לרבות סכום התמורה, זהים לחלוטין והשוני היחיד ביניהם הוא בציון הגבול הצפוני. ביפוי-הכוח הראשון צוין כי גבול זה הוא "משפת השוליים של הכביש הראשי" וביפוי-הכוח השני צוין כי הוא "החל מהמקום בו אין הפקעה עבור הכביש", ואילו יתר השטח חופף. גם מכך למד בית המשפט כי יפוי-הכוח השני אכן נועד להחליף את עיסקת-המכר על פי יפוי-הכוח הראשון בשל ההפקעה שהתבררה למערער לאחר ההתקשרות על פי יפוי-הכוח הראשון.

טעמיו של בית המשפט מקובלים עלינו והוא הדין לגבי ממצאי העובדה והמהימנות שעליהם ביסס את טעמיו ואת מסקנותיו.

לפיכך, לא ראינו מקום להתערב בפסק-הדין נושא הערעור ואנו דוחים אותו.

המערער ישלם למשיבים, יחד, הוצאות ושכר טרחה בערעור בסך 25,000 ש"ח.