ע"א 7503/01 מדינת ישראל נ. אברהם שלו

1.המדינה מבקשת את הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 26.9.01 או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם.

אלה נסיבות הבקשה:

נגד המשיב הוגש כתב אישום ביום 6.7.00 המייחס לו עבירות של בעילת בת משפחה קטינה וביצוע מעשים מגונים בה, וכן הדחת קטינה לסמים מסוכנים. על פי עובדות האישום, ניצל המשיב את אחייניתו הקטינה (ילידת ספטמבר 82) בכך שבעל אותה לאורך תקופה ארוכה ובמספר רב של מקרים וכן סיפק לה סם מסוכן מסוג קנאבוס והדיחה להשתמש בו.

בסמוך לאחר הגשת כתב האישום, ובעוד המשיב מרצה עונש מאסר קודם, הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים, אך בית המשפט הורה על שחרורו בתנאים מגבילים. המשיב לא עמד בתנאי השחרור שהושתו עליו ולפיכך נותר במעצר. לאחר מכן, עתר לעיון חוזר בתנאי חלופת המעצר ובקשתו נדחתה, ובערר לבית המשפט העליון (בש"פ 8765/00) הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי לצורך בחינת חלופות נוספות למעצר עקב מצבו הבריאותי הקשה של המשיב. בעקבות זאת הוגשה בהסכמה בקשה לשחרור המשיב בתנאים מגבילים תוך הקלה בתנאים, וכך הוא שוחרר מהמעצר ביום 3.4.01, שהם יומיים בטרם מלאו 9 חודשים למעצרו ממועד הגשת כתב האישום. משפטו החל להתנהל, ומבין חמש ישיבות שהתקיימו החל ממאי 2001 ועד ספטמבר 2001, לא התייצב המשיב לשני דיונים ואגב כך התברר כי הוא שוהה באילת במקום שונה ממקום מעצר הבית כפי שנקבע בתנאי השחרור. לאור העדרויותיו כאמור, נתקבלה בהסכמת הצדדים החלטת בית המשפט לפיה המשיב ישהה במעצר בית באיזור המרכז במקום שיאושר על ידי בית המשפט ויתייצב לבדיקה רפואית במר"ש בכלא איילון כדי שהרופאים יבדקו את מצבו ויודיעו לבית המשפט אם יוכל להתייצב בהמשך לדיוני בית המשפט. אם יקבעו כי הוא מסוגל להתייצב לדיונים, יהא עליו להופיע לדיונים.

מאוחר יותר הודיע בא כוח המשיב כי חרף החלטת בית המשפט, מרשו מבקש להשאר במעצר-בית באילת וכי רשויות מר"ש מסרבות לבצע בו בדיקות משהוא אינו בחזקת עצור או אסיר. לישיבת בית המשפט ביום 10.9.01 שוב לא התייצב המשיב ולאור כל אלה הוצא צו הבאה נגדו אשר במסגרתו אמור היה להיות מועבר למר"ש בכלא איילון לצורך בדיקות ומתן טיפול רפואי כנדרש.

ביום 24.9.01 התייצב המשיב לישיבת התזכורת שנקבעה בבית משפט קמא והמדינה בקשה להורות על מעצרו כדי לאפשר את סיום המשפט, תוך שהיא מציינת כי במהלך ביצוע צו הבאה התברר שוב כי המשיב אינו נמצא במקום מעצר הבית שיועד לו בפונדק רימון בק"מ ה101-, וגם לא בדירה באילת אליה עבר להתגורר על דעת עצמו.

בא כוח המשיב התנגד למעצר בטענה העיקרית כי מצב בריאותו של מרשו לא איפשר לו להתייצב לדיונים. חרף זאת, בית משפט קמא הורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו משהוברר כי הוא הפר את תנאי השחרור שהוטלו עליו ומשלא נחה דעתו כי מבחינה רפואית היתה הצדקה להמנעותו מהופעה לדיונים. הוא הורה במסגרת מעצרו על העברתו למר"ש ועל ביצוע בדיקות ומתן חוות דעת רפואית אם ניתן להביאו להמשך דיוני בית המשפט בליווי רפואי, אם ייקבע שיש צורך בכך.

2.דיוני בית משפט קמא בתיק מצויים לקראת סוף פרשת התביעה, הצפויה להסתיים בתחילת נובמבר 2001, ויש צפי כי במועד זה יישמעו עדי ההגנה כך שאפשר שפרשת ההוכחות כולה תסתיים באותו מועד.

3.על רקע נסיבות אלה, עותרת המדינה להארכת מעצרו של המשיב למשך שלושה חודשים או עד לסיום המשפט, משהתקופה המצטברת בה שהה במעצר מגיעה עתה ל9- חודשים חסר יומיים. עיקר ההנמקה לצורך במעצר נובע, ראשית, מהתקלות המתמשכות הנובעות מהמשיב עקב אי התייצבותו למשפטו והדחיות הנגרמות עקב כך, ומהעדר אסמכתא רפואית ממשית המעידה מהיבט מקצועי על קיומן של סיבות רפואיות אמינות המצדיקות ומסבירות אי התייצבות זו. לכך מצטרפת גם העובדה כי המשיב הפר את תנאי מעצר הבית שהוטלו עליו, עבר ממקום מעצר הבית נשוא החלטת השחרור למקום אחר באילת וגם שם לא נמצא כאשר בקשו לבצע צו הבאה שהוצא נגדו. עוד נטען כי צרכיו הרפואיים של המשיב יכולים לבוא על סיפוקם במסגרת הרפואית הניתנת בשירות בתי הסוהר לאסיריו.

בא כוח המשיב בטיעוניו שלל אפשרות קיומה של חלופת מעצר למרשו באיזור מרכז הארץ ועמד על כך כי מרשו יוכל לשהות רק באיזור אילת, אלא שלטענתו, קיים סיכוי כי עקב בדיקות רפואיות שהוא עובר עתה באיזור השפלה הוא יוטס על ידי קופת חולים מאילת לאיזור המרכז במועד סמוך לדיון בבית המשפט ובאופן כזה יקל להסדיר את הופעתו לדיונים.

4.נתתי דעתי לנסיבות הענין ולטיעוני הצדדים ובאתי לידי מסקנה כי אין מנוס מקבלת בקשת המדינה להארכת מעצרו של המשיב לתקופה המבוקשת או עד למתן פסק דין, לפי המוקדם.

המשיב הראה בהתנהגותו כי אין לתת בו אימון כי יקיים את ההגבלות שהוטלו עליו במסגרת שחרורו בערובה. ראשית, הוא הוכיח במעשיו כי עבר ממקום מעצר בית שנקבע בעניינו על ידי בית משפט למקום אחר, על דעת עצמו ובלא קבלת אישור לכך, וגם במקום החלופי אליו עבר בלא אישור לא נמצא כאשר הגיעה המשטרה לבצע צו הבאה שהוצא נגדו. יתר על כן, הוא לא התייצב לדיוני בית המשפט ושיבש בכך את המהלך התקין של הדיונים. אין מדובר בארוע חד פעמי לענין זה אלא ברצף של ארועים, כאשר מנגד לא הוצעה על ידו חלופת מעצר מעשית באיזור המרכז שהיתה מאפשרת מעקב צמוד יותר אחר מהלכיו וקיום חובת התייצבותו. גם ההיבט הרפואי והשלכותיו על מחדליו של המשיב לא נבדק עד תום ונכון לעת זו אין תימוכין לטיעוניו כי סיבות רפואיות מנעו את התייצבותו לאורך תקופה ולמספר דיונים. יש לציין, כי למשיב עבר פלילי קודם ואין מדובר בהליך פלילי ראשון לגביו. לכל אלה יש להוסיף כי סיומו של המשפט כבר בפתח ויש להניח ולקוות כי יסתיים בקרוב בהנחה שלא יהיו עוד שיבושים שמקורם במחדליו של המשיב.

כללו של דבר: המשיב הוכיח במעשיו כי אין מנוס ממעצרו עד תום ההליכים נגדו על מנת לאפשר סיומו של ההליך המשפטי בדרך תקינה ותוך פרק זמן סביר ולמנוע שיבושים נוספים כדוגמת אלה שארעו.

ההיבט הרפואי מצריך, ללא ספק, התייחסות נאותה על ידי רשויות בית הסוהר ויש להניח כי בתחום זה ייעשה כל הנדרש, בין במסגרת מר"ש בכלא איילון ובין במסגרת רפואית מתאימה אחרת, הכל כפי שייקבע על ידי הגורמים הרפואיים המקצועיים הקשורים עם הרשות המוסמכת.

לאור האמור, אני מחליטה להיענות לבקשת המדינה ומאריכה בזה את מעצרו של המשיב למשך תשעים יום החל מ26.9.01- או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם מביניהם.