ע"א 7510/03 אמנון מרחב נ. עיריית מודיעין

1.בפני בקשה לצרף לטיעוני המבקשות בערעור שבכותרת את חוות – דעת ועדת האתיקה, מספר 38799, שניתנה על ידי ועדת האתיקה שליד ועד מחוז תל – אביב בלשכת עורכי הדין ושפורסמה בגיליון עט ואתיקה מס' 77, אלול תשס"ד, אוגוסט 2004. ועדת האתיקה נדרשה ליתן חוות דעתה בשאילתה שעניינה האם יש בידי מי שהינו עורך דין פרטי, המכהן במקביל כחבר מועצת העיר, כדי לייצג את לקוחותיו בתביעות כנגד המועצה – הגוף שבו הוא מכהן.

2.לטענת המבקשות, בערעור זה, משיב 1, עורך דין במקצועו תבע את המשיבה 2 (לאחר מכן צורפו גם המבקשות) ואף ביקש למנותו לייצג קבוצה מתושבי המשיבה 2 וכנגדה באמצעות בקשה לאישור תביעתו כתובענה ייצוגית מכוח תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") וזאת בעודו מכהן כחבר מועצה וכסגן ראשה. בנסיבות אלו, קיימת לטענתן חשיבות לצירוף האסמכתא המבוקשת. כמו כן, יש באסמכתא משום חיזוק לטענות קודמות שהועלו זה מכבר בסיכומיהן של המבקשות בערעור ובמסגרת תגובת המבקשות לבקשת המשיב 1 לאישור תביעתו כתובענה ייצוגית (מוצג ה' לתיק המוצגים) ועיקרן חוסר תום הלב לכאורה של התובע הייצוגי. משיבה מס' 2 הודיעה כי היא אינה מתנגדת לבקשה. משיב 1 מתנגד מכל וכל לבקשה. לטענתו, חוות הדעת אינה רלבנטית שכן עניינו של הערעור בטענת סף אחת בלבד – היש בכוחה של הלכת א.ש.ת (רע"א 3126.00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת. ניהול פרוייקטים וכוח האדם בע"מ, פ"ד נז(3) 220 – להלן הלכת א.ש.ת.) כדי לחסום דרכו של המשיב 1 היה ויוכיח את מלוא טענותיו במסגרת בקשתו לאישור תביעתו כנגד העירייה כייצוגית. משכך אין רלוונטיות לחוות הדעת של ועדת האתיקה האם הוא כשיר לשמש כתובע ייצוגי. לכל היותר, ניתן יהיה לדון בפרשנותה של חוות דעת זו, ככל שיתקבל ערעור המשיב 1 והדיון בתביעתו כנגד העירייה יושב לבית המשפט המחוזי. בנוסף, כך נטען, בקשת המבקשות אינה אלא כסות לניסיון לתקן את כתבי הטענות שהגישו על דרך הוספת טיעון משפטי חדש. לבסוף, טענת המבקשות מופרכת בעיקרה. אין דומה עניינה של חוות הדעת למקרה שבעניינו, שכן עניינה של חוות הדעת במקרה בו עורך דין, המשמש כחבר מועצת העירייה, מייצג לקוחות, בכובעו כעורך דין, בתביעות נגד העיריה ובמקרה זה חל כלל 2 לכללי לשכת עורכי הדין (חברי גופים נבחרים או ממונים), תשכ"ט – 1969. בענייננו המשיב 1 אינו מתייצב בפני בית המשפט כעורך דין המייצג לקוחות בתביעה נגד העירייה אלא מבקש לשמש כתובע ייצוגי. עורכי דינו המייצגים אותו אינם שותפיו, מעבידיו או עובדיו.

3.הלכה היא כי טיב השימוש שמבקשות המבקשות לעשות בחוות הדעת היא שתקבע את גורלה של הבקשה. מסמך פלוני יכול שיהא מובא על מנת להוכיח עובדה או מצב דברים עובדתי. במצב כזה, המסמך מובא כראייה, וממילא חלות עליו הנורמות הנוגעות להגשת ראיות, הן בערכאה הדיונית, והן בבית משפט שלערעור. לעומת זאת, יכול שמסמך יובא על מנת להניח יסוד לטענה נורמטיבית של צד, ולא לעניין עובדתי. במצב כזה, אין מדובר בראייה, כי אם באסמכתא משפטית, ועל הגשת מסמך כזה לא יחולו הנורמות הנוגעות להגשת ראיות נוספות (וראה: ע"א 4898/02 זיגמונד פרייזלר נ' אפרים לזרוביץ

ו-2 אח' (לא פורסם)).

4.לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה, דעתי היא שאין מדובר בראיה הבאה להוכיח עובדה או מצב דברים עובדתי אלא באסמכתא משפטית. עיינתי בסיכומים המערערת ואכן נטען על ידה כי המשיב 1 נהג שלא בתום לב. נכון הדבר כי לוז הטענה נגע להתנהגותו של המשיב 1 דווקא כחבר מועצה ולאו דווקא כתובע ייצוגי, אולם לא מצאתי בכך בכדי לחרוץ את גורלה של הבקשה שבפני וברור בגדרי ההליך שבפני כי הטענה בדבר חוסר תום לב אינה טענה חדשה. לב הערעור מוסב אמנם על היקף פועלה של הלכת א.ש.ת. אולם קיימות גם טענות נוספות לגוף העניין שבמסגרתן קיימת לכאורה רלבנטיות למסמך שצירופו מתבקש. הטענה הנראית משמעותית מכל היא לכאורה זו הנוגעת לרלבנטיות של חוות הדעת לנסיבות התיק דנן, בהן ברי כי משיב מס' 1 לא פעל כעורך דין אלא כתובע פרטי וכתובע ייצוגי. אולם, חוסר רלבנטיות זה – ככל שהוא קיים – אינו אלא טענה של המשיב 1 באשר למשקלו של המסמך ולמידת החוזק שהוא מקנה לטיעון המבוסס עליו, ולא מצאתי בו בכדי להביא לדחיית הבקשה כולה. מעל לכל, נראה בעיני ראוי וחיוני כי תובא בפני ההרכב שידון בערעור בבית משפט זה תמונה מלאה ככל האפשר והיות ואין בכך כל הכבדה על אופן ניהול ההליך, אני מוצא כי ניתן להיעתר לבקשה לצירוף חוות הדעת ומורה כי יעשה כן.

5.התוצאה, אפוא, כי הבקשה מתקבלת וחוות הדעת תצורף כמבוקש.