ע"א 7530/97 שדיד שאדי נ. מדינת ישראל

העורר, תושב הכפר עילאר שבתחומי האוטונומיה, מואשם בבית-משפט השלום בנתניה בהתפרצות למקום מגורים, גניבה מתוכו, גניבת רכב ושהייה בלתי חוקית בישראל. לבקשת המאשימה, הורה בית משפט השלום כי העורר ייעצר עד לתום בירור משפטו; ואולם בית המשפט המחוזי, שלפניו השיג העורר על צדקת מעצרו, קיבל את עררו וקבע, כי העורר יוכל להשתחרר בהפקדת ערבות עצמית וערבות צד שלישי (של תושב ישראל) בסך 100,000 ש"ח וערבון במזומנים בסך 50,000 ש"ח.

בעררו שלפניי חזר הסניגור וטען - ככל שכבר טען לפני ערכאות קמא - כי הראיות המצויות בידי התביעה אינן מבססות לכאורה את אשמתו של העורר בעבירות ההתפרצות והגניבה המיוחסות לו בכתב האישום. כן טען, כי התנאים שקבע בית המשפט המחוזי לשחרורו של העורר הופכים את שחרורו, למעשה, לבלתי אפשרי.

נחה דעתי, כי אין טעם המצדיק לחלוק על מסקנתן של ערכאות קמא, בדבר קיומן של ראיות מספיקות לכאורה להאשמתו של העורר בעבירות ההתפרצות, הגניבה וגניבת הרכב. גם בתנאים שקבע בית המשפט המחוזי לשחרורו של העורר אינני רואה מקום להתערב. מעשה שהיה, כמסתבר, כך היה, שבאישון לילה נפרצה דירתו של תושב נתניה. מן הדירה נגנבו מפתחות מכוניתו של בעל הדירה, שבעזרתם ניטלה המכונית ממקום חנייתה. שוטרים שצפו לעבר המכונית, בהמשך אותו הלילה הבחינו בשני אנשים שנסעו בה. משעוכבה המכונית על-ידי מחסום משטרתי נסו מתוכה העורר ואדם נוסף. האחר נמלט והעורר נעצר, ועל-פי השוני בין בגדיהם של השניים זוהה העורר כמי שנהג במכונית הגנובה. ענייננו, איפוא, בתושב האוטונומיה (אזור B ), שנכנס לישראל ללא היתר ולאחר שלכאורה ביצע בה עבירות התפרצות וגניבה ניסה להימלט ממנה במכונית גנובה. התנאים לשחרורו, שקבע בית המשפט המחוזי, אמנם אינם קלים, אך בשים לב לחומרת העבירות ונסיבות ביצוען, ולנוכח גודל וממשות החשש להימלטות מן הדין, אין לומר כי התנאים מחמירים עם העורר מעבר לדרוש להבטחת התייצבותו במשפט.

חרף האמור נוטה הייתי להפחית במקצת את סכום הערבון במזומנים, אילו הוצעה על-ידי הסניגור ערובה תחליפית יעילה תמורת ההפחתה. אך משנשאל על כך לא היתה בפני הסניגור הצעה הראויה להישקל. אם יעלה בידו לגבש הצעה כזאת יהיה רשאי להביאה בפני בית-משפט השלום במסגרת בקשה לעיון חוזר.

הערר נדחה.