ע"א 7557/05 אלדר (שגיא) בנצור נ. כלל חברה לביטוח בע"מ

ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ע' ברון) מיום 30.6.05, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 1434/00.

1.המערער חסוי, יליד 1969, נפגע בתאונת דרכים ביום 6.12.95, בעיקר בראשו. ביום 27.7.00 הגיש המערער תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לפיצוי בגין נזקי גוף שסבל כתוצאה מהתאונה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן-" חוק הפיצויים "). ביום 9.5.02, כאשר בירור התביעה העיקרית היה עדיין בשלבים מקדמיים, הגיש המערער בקשה לתשלום תכוף (ת.א. 1569/02). הבקשה נדונה בפני השופטת ע' ברון, ונדחתה על ידה הן בשל האיחור בהגשת הבקשה והן לגופה, מהטעם כי לא הונחה תשתית ראייתית ועובדתית ולו לכאורה הקושרת, בשלב זה, בין צרכיו הנטענים של המערער לבין התאונה, ואלה לכאורה נובעים, אם בכלל, ממחלתו הנפשית הבסיסית. לאחר סיום ההליכים המקדמיים הועבר התיק העיקרי לשמיעה בפני השופטת ע' ברון. המערער הגיש בקשה לפסילת בית המשפט מלדון בתיק העיקרי. בבקשתו טען המערער כי במסגרת הבקשה לתשלום תכוף שמע בית המשפט את אביו של המערער שהוא עד מרכזי ונחשף לחלק מהראיות, ובסופו של דבר דחה את הבקשה לתשלום תכוף תוך קביעת קביעות אשר יש בהן כדי להשפיע על ההכרעה בתיק העיקרי. בנסיבות אלו, סבר המערער כי קיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט באופן שבית המשפט כבר גיבש לעצמו עמדה סופית בתיק מבלי שקיים סיכוי ממשי כי המערער יצליח להביא לשינוי עמדתו.

2.בית המשפט דחה (ביום 30.6.05) את בקשת הפסילה, בציינו כי העובדה שבית המשפט דן בבקשה לתשלום תכוף ודחה אותה אינה מהווה נימוק המצדיק פסילה. כדבר שבשגרה, בית משפט הדן בתיק העיקרי שעה שמדובר בתביעת נזיקין על פי חוק הפיצויים, הוא שדן גם בבקשה לתשלום תכוף המוגשת במסגרתו. ההחלטה בבקשה לתשלום תכוף במקרה הנוכחי הינה מפורטת ומנומקת, וניתנה על יסוד החומר שהוצג בפני בית המשפט באותו שלב לצורך הכרעה בבקשה שעמדה בפניו. אכן, יש בהחלטה התייחסות לעדות אביו של המערער שנתן תצהיר בתמיכה לבקשה, אך מכאן ועד למסקנה כי בית המשפט גיבש עמדה סופית בתובענה עצמה, רב המרחק והטענה משוללת כל בסיס. הובהר כי בדיון בבקשה לתשלום תכוף, עקב אופיו של הדיון ותכליתו-דיון שנועד להיות תמציתי ומהיר-ממצאי בית המשפט הם מטבע הדברים ממצאים ארעיים, שנפקותם לעניין הבקשה העומדת בפניו. כמובן, ההחלטה שניתנה אינה בהכרח מצביעה על ההחלטה שתתקבל בסופו של דבר. ממילא, בנסיבות המקרה הנוכחי, אין כל חשש ממשי ואף לא חשש כלשהו למשוא פנים בניהול המשפט, ולא התגבשה אצל בית המשפט כל דעה באשר לתוצאות ההליך העיקרי.

3.על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערער חוזר על טענותיו בבקשת הפסילה, לפיהן עצם המעורבות בדיון קודם בין הצדדים, במהלכו נשמעו עדים וראיות, מחייב את בית המשפט לפסול את עצמו מלשבת בדיון אחר בין אותם צדדים. קל וחומר במקרה בו מדובר באותן עובדות ובגין אותה פרשה, כך שברור שבית המשפט יהיה נגוע בדעה קדומה.

4.לאחר שעיינתי בחומר שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. כבר נקבע, כי עצם הבעת עמדה או דעה בהליך קודם, אינה מקימה כשלעצמה חשש ממשי למשוא פנים. כך נפסק גם כאשר נדרש בית המשפט להכריע בהליך עיקרי, לאחר שדן בהחלטת ביניים (ע"א 6447/96 אחים שרבט נ' משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם); ע"א 8304/96 יורם גלובוס נ' Melchers L.t.d N.V . (טרם פורסם)). אין די בכך שעל בית המשפט לדון מחדש בעניין בו דן בעבר, או בעניין דומה לו, כדי לגרום לפסילתו של בית המשפט. יש להוסיף ולהראות כי מאותה החלטה מוקדמת, או מנסיבות אחרות עולה גם חשש ממשי למשוא פנים במובן זה, שדעתו של היושב בדין "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור" (ראו: בג"ץ 2184/94 גלברט נ' יו"ר ועדת החקירה , פ"ד מח(3) 573, 605). הדגש הינו, על כן, לא רק בהליך הדיוני, במסגרתו נתגבשה דעה כזו או אחרת (אם בבקשה לסעד זמני, בערעור, בהליך קודם באותו עניין וכיוצא בזה), אלא בשאלה המהותית, והיא קיומו של חשש ממשי למשוא פנים לגוף העניין. יש לזכור כי הסדר התשלום התכוף נועד לאפשר הליך מהיר ופשוט יחסית של הושטת סעד זמני. התשלום התכוף אינו אלא תרופת ביניים שאיננה באה במקום ההכרעה לגופה. היא אינה מביאה הכרעה סופית בשאלה אם פלוני זכאי לפיצוי ומה שיעור הפיצוי. אין בהחלטה בבקשה כדי להביא את ההליכים לסיומם, אלא נהפוך הוא: ההחלטה בנויה על ההנחה שיהיה דיון בהליך העיקרי, אשר בו יתבררו הזכויות והחבויות. בבחינת בקשתו של נפגע לקבלת תשלום תכוף לא נכנס,אפוא, בית המשפט לעומקן של המחלוקות ולפרטיהן של העובדות, ובודק רק האם זכאי לכאורה הנפגע לפיצויים על פי החוק (רע"א 9275/03 פינטו נ' יונה ואח', פ"ד נח(2) 295). במקרה הנוכחי ציין בית המשפט כי ההחלטה בבקשה ניתנה על יסוד החומר שהוצג בפני בית המשפט באותו שלב לצורך הכרעה בבקשה שעמדה בפניו, וכי ממצאיו הם ממצאים ארעיים, שנפקותם לעניין הבקשה לתשלום תכוף. על כן, במסגרת הדיון בתובענה יוכל המערער להציג את ראיותיו בפני בית המשפט ולטעון את טענות תביעתו, ובית המשפט יכריע בתובענה לאחר בחינת מכלול העדויות והראיות שיובאו בפניו. בית המשפט אף הבהיר במפורש כי לא נתגבשה אצלו כל דעה באשר לתוצאות ההליך העיקרי. בנסיבות אלו, לא מצאתי כי מהחלטתו של בית המשפט בבקשה לתשלום תכוף עולה יסוד לחשש כי דעתו של בית המשפט "ננעלה" באופן שלבו לא יהיה פתוח לשמיעת טענות בעלי הדין, ולא ניתן לומר כי הדיון בתובענה לגופה בפני בית המשפט המחוזי הוא בבחינת "משחק מכור".

אשר על כן, הערעור נדחה.