ע"א 7564/01 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. מרום עמית

השופט ת' אור :

1.המערערת בע"א 8106/01, עמית מרום ( להלן: המערערת ), נפגעה בתאונת דרכים ביום 1.1.1998, ותבעה את המשיבה, כלל חברה לביטוח בע"מ ( להלן: המשיבה ), לתשלום נזקיה. בית המשפט המחוזי פסק, כי למערערת נותרה נכות תיפקודית בעקבות התאונה בשיעור 54%, ובהתאם לכך פסק את

נזקיה של המערערת. הערעורים שלפנינו הינם ערעור המערערת בע"א 8106/01, בו היא מבקשת הגדלת פיצוייה, וערעור המשיבה בע"א 7564/01, בו היא מבקשת הקטנת הפיצויים שעליה לשלם למערערת.

2.בית המשפט המחוזי קבע את כושר השתכרותה של המערערת על פי שכרה בעבר, שהיה מבוסס על עבודתה כמורה בשני מקומות עבודה, בבית הספר "אהליהב" ובבית הספר "אורט". ביחס לטענת המשיבה, לפיה בעת קביעת הפסד כושר ההשתכרות לעתיד אין להתחשב בשכרה של המערערת בבית הספר "אורט" בשל היות העבודה זמנית ובשל נישואיה של המערערת ולידת ילדה, קבע בית המשפט (בסעיף 11 לפסק הדין):

"עסקינן בקביעת כושר השתכרותה של התובעת ( המערערת - ת"א ) בהשוואה למצבה עובר לתאונה וככזה יש להתעלם מגורמים חיצוניים, שהשפעתם על כושר ההשתכרות אינם רלבנטיים".

בהתאם לכך נקבע הפסד כושר השתכרות לעבר ולעתיד על בסיס השכר בשתי המשרות.

בית המשפט אף פסק למערערת פיצויים בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, כאשר הפיצוי לעתיד התבסס על עזרה של 18 שעות בשבוע למערערת. כמו כן, נפסקו למערערת פיצויים בגין הפסדי פנסיה, ניידות והתאמת דיור. בית המשפט ניכה מסך הפיצויים פנסיה תקציבית בסך 416,053 ש"ח, שנקבע שהמערערת זכאית לה. לאחר שנוכו גם סכומי קצבת הנכות וגמלת הניידות להן זכאית המערערת מן המוסד לביטוח לאומי, נקבע סכום הפיצויים למערערת על סך של 739,754 ש"ח, נכון ליום מתן פסק הדין.

3.המערערת טוענת בפנינו, כי היה מקום לפסוק לה פיצויים גבוהים יותר בגין עזרת צד ג' ובגין התאמת דיור, וכן כי היה על בית המשפט לפסוק לה פיצויים בגין צרכים רפואיים בעתיד. המערערת מוסיפה, כי קביעת בית המשפט לפיה היא זכאית לפנסיה תקציבית היא שגויה, וכי לא הובאה כל ראיה המוכיחה את זכאותה של המערערת לפנסיה כאמור. המערערת אף ביקשה להגיש לנו ראיות נוספות, המוכיחות את

טענתה האחרונה. המשיבה טוענת בערעורה, כי היה על בית המשפט לפסוק פיצויים נמוכים יותר בגין אובדן כושר השתכרות, עזרת צד ג' וניידות. היא מתנגדת לטענותיה של המערערת ביחס לניכוי הפנסיה התקציבית, וטוענת כי הוכח כדבעי לבית המשפט המחוזי כי המערערת זכאית לפנסיה כאמור. עיון בטענות הצדדים ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, מעלה כי בערעורו של כל אחד מהצדדים יש טענות המצדיקות את התערבותנו, כמפורט להלן. בכל יתר טענות בעלי הדין אין עילה להתערבותה של ערכאת הערעור.

4.טענותיה של המשיבה ביחס לגובה הפיצויים שנפסקו בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד ובגין עזרת צד ג' בדין יסודן. קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה נישואי המערערת, לידת ילדהּ וזמניות עבודתה בבית הספר אורט הם "גורמים חיצוניים (ש)אינם רלבנטיים" לחישוב הפסד כושר השתכרות, אינה עומדת בפני הביקורת. אמנם, יש מקרים רבים בהם הכנסתו של תובע ערב הפגיעה בתאונה יכולה לשמש קנה מידה להערכת יכולת השתכרותו העתידית, וזאת מכוח חזקת ההמשכיות. אך בנסיבות המקרה, הכנסתה של המערערת בעבר אינה משקפת בהכרח את כושר השתכרותה בעתיד עד גיל הפרישה מעבודה. לא ניתן להתעלם מכך, שהמערערת הועסקה בשתי משרות בתקופת רווקותה, ועיסוק, דרך קבע, בשתי משרות, אינו דבר שיגרתי. צפוי היה לכן, שעם השתנות הנסיבות לא תמשיך המערערת לעבוד בשתי משרות. מה גם, שכיום היא נשואה ומטופלת בילד, ובעלה של המערערת העיד כי הוא עצמו עובד כ-12 שעות ביממה. לפיכך, סביר היה לקבוע בנסיבות המקרה את כושר השתכרותה העתידי של המערערת בהסתמך על עבודה קבועה בבית הספר "אהליהב". יחד עם זאת, לאור האפשרות שהמערערת היתה מתמידה בעבודה בשתי משרות תקופת זמן מסוימת אף לאחר נישואיה, הייתי נמנע מהפחתת מלוא שכרה של המערערת בבית הספר "אורט" מסכום הפיצויים לעתיד, ואומד את הסכום שיש להפחיתו בסך של 200,000 ש"ח. מכאן, שבגין הפסד כושר השתכרות לעתיד יש להעמיד את גובה הפיצוי לו זכאית המערערת על סך כולל של 640,233 ש"ח נכון ליום מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי.

5.אף הפיצוי שנקבע למערערת עבור עזרת צד ג' אינו עומד בביקורת. ראשית, המערערת עצמה טענה בתצהירה בפני בית המשפט המחוזי, כי היא זקוקה ל-17 שעות עזרת צד ג' בשבוע. שנית, היא העידה כי היא מבצעת את כל עבודות משק הבית בעצמה. עם זאת, ברור כי נכותה של המערערת, שמשמעותה הפיסית היא פגיעה קשה ברגלי המערערת, מחייבת אותה לקבל עזרת צד ג'. בדרך אמדן, הייתי אומד את פיצוייה בגין עזרת צד ג' בעתיד בסך כולל של 600,000 ש"ח נכון ליום מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, במקום הסכום של 736,049 ש"ח שנפסק לה בפריט זה, דהיינו שיופחת סכום של 136,019 ש"ח.

6.בית המשפט המחוזי אינו מסביר את קביעתו, כי "הפנסיה התקציבית לה זכאית התובעת מסתכמת ב-416,053 ש"ח (סעיף 42 בפסק הדין). בפנינו העלו באי כוח בעלי הדין טענות נוגדות ביחס להוכחת הזכאות לפנסיה תקציבית בפני בית המשפט המחוזי, ואף טוענים ביחס לזכאותה של המערערת לפיצויי פיטורין.

בעת הדיון בפנינו הסכימו באי כוח בעלי הדין שהניכוי בגין הפנסיה התקציבית יעוכב, במובן זה שישולם למערערת המגיע לה ללא סכום זה והדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי לדיון בשאלה אם קיימת הצדקה לניכוי, כולו או חלקו. הצדדים יורשו להביא ראיות בפני בית המשפט המחוזי ביחס לסוגיית הזכאות לפנסיה תקציבית ולפיצויי פיטורין בלבד, ולאחר מכן יתן בית המשפט את פסק דינו בשאלה זו.

לאור זאת, ברי כי אין מקום להיעתר לבקשתה של המערערת להביא בפנינו ראיות נוספות בשאלת הפנסיה התקציבית, והבקשה נדחית.

7.לסיכום, מסכום הפיצויים שנפסקו למערערת יופחתו הסכומים הנזכרים בפיסקאות 4 ו-5 לעיל, דהיינו סכום כולל של 336,049 ש"ח ליום פסק הדין בבית המשפט המחוזי. בנוסף, יוקפא הסכום של 416,053 ש"ח, כאמור בפיסקה 6 לעיל, והדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך דיון כאמור בפיסקה 6.

שכר טרחת עורך דין שנפסק למערערת בבית המשפט המחוזי ייקבע בהתחשב בשיעור ההפחתה מסכום פסק הדין כאמור לעיל, ובהתאם לתוצאה של הבירור בבית המשפט המחוזי בנושא הפנסיה התקציבית, כאמור בפיסקה 6 לעיל. בכל הנוגע להוצאות ושכר טרחת עורך דין בערכאתנו, כל צד ישא בהוצאותיו.

ש ו פ ט

השופט א' מצא :

אני מסכים. ש ו פ ט

השופט י' טירקל :

אני מסכים. ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.