ע"א 7575/01 רן אג'ג' נ. מרכז רפואי "ברזילי"

המערערים הגישו בקשה למתן פטור מהפקדת עירבון. המערער 1 ציין כי הוא נולד כשהוא סובל ממחלה של שיתוק מוחין, כאשר עקב מחלתו הוא נכה בדרגה של 100 אחוז. מערער זה מתפרנס מגמלה חודשית הניתנת לו על ידי המוסד לביטוח לאומי.

המערערים 2 ו- 3 הם הוריו של המערער 1. המערערת 2 היא עובדת עירייה, ששכרה נטו עומד על סכום של כ – 5,000 ₪. המערער 3 אינו עובד ומשקיע את זמנו בטפול במערער 1 עקב המסגרת הטפולית בה הוא נמצא.

המשיבים מתנגדים למתן הפטור. עיקר טענתם מבוססת על קלישות סיכויי הערעור.

נכותו של המערער 1 היא העומדת במרכזו של הערעור. המערערים טוענים כי נכות זו נגרמה עקב רשלנות הנתבעים בעת לידתו של המערער 1. חסימת יכולת הגישה של המערערים לבית המשפט על רקע זה, משמעה שהמערער 1, שהינו חסר אונים במידה רבה בשל עצם נכותו, לא יוכל למצות את זכות הערעור עד תומה בשל אותו חוסר אונים המשליך על יכולותיו הכלכליות ועל יכולותיהם הכלכליות של הוריו. בנסיבות אלה, אין בשאלת קלישות הסיכוי כדי למנוע מתן פטור.

ב ע"א 4385/01 - א'

אלון נורית נ' כונס הנכסים הרשמי , נקבע:

"החובה לשלם אגרה מעמידה מחסום ומגבלה על זכות הגישה של בעל דין לבית המשפט, ואני סבור - אומר המשנה לנשיא בבש"א 457/01 קרליץ נ' פקיד הבחירות באר שבע , פ"ד נה(3) 869, בע' 872 - כי מאז חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ולאור ההגנה הקבועה בסעיף 3 שבו על הקניין, יש מקום לשינוי בדרך הפרשנות של הוראות הפטור הכלולות בתקנות האגרות. לדידי, יש ככלל לפרש את דיני האגרות בדרך ליברלית, באופן שבמקרה של ספק לגבי עצם חיוב ההליך בתשלום אגרה, יועדף הפירוש המקל עם המתדיין". דברים אלה יפים גם ביחס לערבונות. אמת, ההקבלה בין האגרה לעירבון אינה מלאה. העירבון "נועד לא לפתיחת שערי ערכאת הערעור בפני המערער, אלא להבטחת המשיבים, המוטרדים לדיון נוסף בפני ערכאת הערעור, שאם הערעור יידחה לא יצאו נפסדים בשל חוסר יכולתם לגבות את ההוצאות שייפסקו לטובתם" (בש"א 329/90 יונה אברך נ' אשר גרוגר ו4- אח', פ"ד מד(2) 386), האגרה מהווה דרישה הנובעת מן השירות. ברם, בעירבון, גם אם הוא בבחינת חגורת ביטחון שנועדה להגן על בעלי הדין האחרים, מגלם סיכון על זכות הגישה, ועל היכולת למצות זכויות, לרבות זכויות עירעוריות, עד תום. הטלת ערבון במקום בו ניתן פטור מתשלום אגרה, יכולה להוביל בפועל למצב בו זכות הגישה תהיה בבחינת קישוט מאחז עיניים או מיתוס מוזהב, שיד המתדיין דל היכולת אינה משגת אותו. לא לחינם קשר מתקין התקנות בין הפטור מאגרה לבין הפקדת העירבון וקבע בתקנה 432 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984-, קשר ישיר, אם כי לא הכרחי, בין השניים. מכאן מובן כי הפעלת מדיניות הערבון, שהיא בבחינת שירות של בית המשפט, שנועד להגן על בעלי הדין נגד הליכי סרק, כמחסום לעצם השימוש בזכות הערעורית, כמוה כשימוש בכלי שנועד לצנן על מנת להקפיא, במכשיר שנועד למתן על מנת לשתק. שימוש כזה פגיעתו רעה במיוחד משום שהוא מבדל לרעה את קבוצת חסרי היכולת, ופגיעתו נעשית רעה עוד יותר בהליכים שעניינם עצם בירור היכולת הכלכלית של בעל הדין.