פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
7601/12
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המערער:
עאטף חסן דיבאן חגאגרה
נ ג ד
המשיבים:
1. עזבון המנוח גומעה מוחמד יאסין חגאגרה
2. חג'אג'רה מחמד ג'ומעה
3. עו"ד אליאס שוקרי
4. רשם המקרקעין
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
נצרת בת"א 3956-12-09 שניתן ביום 13.8.2012 על ידי כבוד השופט ז' הווארי
תאריך הישיבה:
י"ז באדר התשע"ג
(27.2.2013)
בשם המערער:
עו"ד מישל מנסו ר ועו"ד ויקטור מנסור
בשם המשיבים 2-1:
עו"ד דיאב חורי
בשם המשיב 3:
בעצמו
בשם המשיב 4:
עו"ד ערן בן ארי
החלטה
וזו התמונה המצטיירת לבית המשפט:
1.
העברה של שביעית מהקרקע נעשתה בטעות. עקבות הטעות ניכרים בכל המסמכים, החל מיפוי הכח שלטעמי מתפרש באופן חד משמעי כמתייחס ל- 874 מטר ואף מייחד עצמו לחלקה 2/6 בשטח הנ"ל; טופסי המש"ח המתייחסים ל- 874 מטר ; אישור לפעולה לרישום במקרקעין המתייחס ל- 874 מטר .
אם עוקבים לאורך המסלול של המסמכים הנ"ל קשה להסביר מה ארע בשטר המכר בו נרשם 1/7. לכך יש לצרף את עדותו/הודאתו של עו"ד שוקרי כי הטעות רובצת לפתחו (ועדותו נמצאה מהימנה על בית המשפט קמא).
2.
אלא שלטענת המערער הטעות מנציחה צדק פיוטי באשר היא משקפת את ההסכמה האמיתית של הצדדים בעת הליכי ההסדר. זאת, בהסתמך על המשפט הרשום בסעיף 86 לכתב הערעור. אציין כי עיינתי בהעתק תזכיר התביעה ומדובר בשורה שלא קל לפענחה בשפה הערבית, כאשר לטענת המשיבים ניתן לקרוא את שלושת המילים "המכריעות" בצורה אחרת ומובנם אחר.
בית משפט קמא לא התייחס כלל בפסק דינו לנושא הנאמנות הנטענת בהליכי ההסדר, נוכח ההסדר הדיוני בין הצדדים. לא מצאתי בכתב הערעור התייחסות להבנתו של בית המשפט קמא את ההסדר הדיוני בין הצדדים. המערער טען כי אכן לא התכוון לתקוף את עצם הרישום, אלא לטעון כי הרישום עצמו נעשה בנאמנות (בהסתמך על המשפט האמור בסעיף 86 לכתב הערעור), וכי בית משפט קמא שגה בהבנתו את ההסדר. גם בהנחה שהמערערים צולחים את ההסדר הדיוני הנ"ל, הבעתי דעתי כי הדרך לתבוע את זכותם מכוח הנאמנות הנטענת אינה באמצעות טעות סופר.
3.
אשר לטענת ההתיישנות, אציין כי אין דעתי כדעת בית המשפט קמא באשר לתחולת סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין ודומני כי זו הטענה העיקרית שיכולה לכאורה לעמוד למערער נוכח חלוף 27 שנים בעוד תקופת ההתיישנות היא 25 שנים.
עם זאת, אני סבור שיש ממש בטענה לתחולת סעיף 7 לחוק ההתיישנות שיש בה להאריך את תקופת ההתיישנות. מכל מקום במישור הידיעה בפועל, להבדיל מהידיעה בכח, נקבע עובדתית כי המשיבים לא ידעו אודות הרישום המוטעה. ככל שלא תתקבל טענת סעיף 7 לחוק ההתיישנות אזי קיים סימן שאלה לגבי תחולת סעיף 8 לחוק באשר ניתן למצוא בפסיקה התבטאויות כי הרישום הוא פומבי ולכן "צריך היה לדעת" מבחינת הידיעה בכח.
4.
סיכומו של דבר שהתרשמותי הלכאורית היא, מבלי לקבוע מסמרות, כי אכן נפלה טעות סופר. עם זאת קיימת בעייתיות-מה בנושא ההתיישנות ונוכח הטענה כי הבקשות להיתר הבניה מהוות מעין הכרה ברישום של המערער (ולא נעלמה מעיני הטענה כי הדברים נעשו על ידי המהנדס שטיפל בהיתר).
5.
אציין כי המחלוקת בפועל נסבה על שביעית החלקה בהפחתת 874 מטר ובהפחתה של כ- 600 מטר עליהם בנוי ביתו של הנכד.
לאור זאת, בית המשפט הציע הצעה מסויימת שלא לפרוטוקול.
הצדדים יודיעו עמדתם תוך 30 ימים.
ניתנה היום, י"ז באדר התשע"ג
(27.2.2013), בנוכחות הצדדים.
ש ו פ ט