ע"א 7608/06 פלוני נ. פלוני

1.

בעל דין ביקש את פסילת השופט בהליך בו המדינה אינה בעלת דין. משניתנה החלטה בבקשה, מבקש אותו בעל דין או בעל הדין שכנגד, לערער עליה. כלום יש לצרף להליך מעין זה את המדינה כבעלת דין? זו השאלה הניצבת לפני.

2.

כנגד המערער הוגשו, לבית המשפט בראשון לציון על ידי בת זוגו תובענות לעניין מעמד אישי. ההליכים מתבררים לפני כב' השופטת ח' קיציס. משנתברר למערער, לטענתו, כי נשלח לכב' השופטת מכתב על ידי בנותיהם הבגירות של בעלי הדין בהליך, ביקש המערער את פסילת השופטת מלישב בדין בעניינו. בבקשתו טען גם לפסלות השופטת בשל החלטות דיוניות שקיבלה. בהחלטת כב' השופטת מיום 11.9.06 נדחתה בקשת הפסילה. על החלטה זו הגיש המערער ערעור פסלות לבית משפט זה. כמשיבה מס' 1 בערעור ציין המערער את "מדינת ישראל – כב' השופטת חנה קיציס

בית המשפט לענייני משפחה ראשון לציון". יתר המשיבים הם התובעת בערכאה קמא וילדיהם של בני הזוג.

3.

ביום 27.11.06 ביקשה ב"כ המשיבה מס' 1, מפרקליטות המדינה, כי תימחק מההליך שכן לא היתה בעלת דין בהליך שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה. המערער, בתגובה, טען כי "בערעור על פסלות שופט ראוי שעמדתו של השופט קמא תומצא להכרעת הערעור באמצעות מדינת ישראל אלא אם יורה בית משפט נכבד זה לכב' השופטת להמציא תגובתה לערעור בכתב".

4.

אכן מקובלת עלי עמדת ב"כ משיבה מס' 1 בנדון. אם המדינה לא היתה בעלת דין בהליך העיקרי, אין לצרפה כבעלת דין במסגרת הליך הפסלות, גם לא במסגרת ערעור הפסלות. בעלי הדין הרלבנטיים בהליך פסלות שופט, כמו גם בערעור פסלות, הם אפוא בעלי הדין בהליך העיקרי. אמת, דיני פסלות השופט הם דינים מיוחדים שכן מבוססים הם על עילה נפרדת מזו המתבררת בהליך העיקרי שבין בעלי הדין (ראו והשוו י' מרזל, דיני פסלות שופט 24-26 (2006)). עילה נפרדת זו היא שאלת קיומו של חשש ממשי למשוא פנים כאמור בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984. יחד עם זאת, ייחודם של דיני הפסלות כנפרדים מן ההליך העיקרי שבין בעלי הדין, אינו מגיע לכדי תוצאה לפיה השופט שפסילתו נתבקשה, הופך להיות צד להליך הפסלות. "הצדדים למשפט הם בעלי הדין היריבים. השופט הוא המכריע בסכסוך שביניהם. כאשר אחד הצדדים מעלה טענת פסלות, אין משתנה המבנה הבסיסי של מהלך המשפט. השופט אינו הופך לצד. הוא ממשיך להיות המכריע האובייקטיבי של הסכסוך בין הצדדים" (ראו ע"פ 344/99 בשן נגד מדינת ישראל , פ"ד נג(2) 599, 612). כך בערכאה הדיונית, וממילא כך גם בערכאת הערעור (השוו תקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984), (להלן: התקנות). ממילא, אין על בעל דין לצרף את המדינה כבעלת דין בבקשת פסלות או בערעור פסלות אלא אם היא בעלת דין בהליך העיקרי, וזאת אלא אם כן בית המשפט הורה על צירופה כבעלת דין, או שצירופה בא בנסיבות אחרות (ראו פקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש]).

5.

ודוק: ער אני לחשיבות הרבה שיש לעמדת השופט שפסילתו נתבקשה, בכל הנוגע לבקשת הפסלות. אולם השופט הוא המכריע בבקשת הפסלות ואין הוא צד לה. עמדתו לעניין בקשת הפסלות מצויה אפוא בהחלטתו בבקשת הפסלות, ולא כבעל דין בערעור הפסלות. זאת ועוד: יש לעיתים וערכאת הערעור הדנה בערעור פסלות מבקשת את הערות השופט שפסילתו נתבקשה, לערעור הפסלות (ראו תקנה 471ג(ה) לתקנות), ולעמדה זו יכול ותהא חשיבות בלתי מבוטלת. אולם הערות אלה אינן מתבקשות כדבר שבשגרה בכל ערעור פסלות, ובוודאי שאין בבקשות הערות השופט בעניין זה או אחר בכדי להפוך את השופט לבעל דין בערעור, אם באופן ישיר ואם על ידי צירוף המדינה כבעלת דין בכל ערעור פסלות. נראה כי אף מתקין התקנות הבחין היטב בנדון בין בעלי הדין בהליך העיקרי לבין השופט שפסילתו נתבקשה או שערעור הוגש על החלטתו (וראו תקנה 471ג(ד) ו- 471ג(ה) לתקנות).

6.

התוצאה היא, על כן, כי דין הבקשה למחיקת משיבה מס' 1 מן ההליך, להתקבל.