ע"א 7610/06 דנאל פיתוח (1991) בע"מ נ. ורדיה חברה להשקעות בע"מ

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו, אשר קיבל את תובענת המשיבה וחייב את המבקשים בתשלום מלוא סכום התביעה – 4,883,565 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה, ריבית, הוצאות משפט ושכר טרחה.

2.

עניינה של התובענה היה בהסכם, שנכרת בין מבקשת 1 (להלן: "דנאל") לבין המשיבה (להלן: "ורדיה") בשנת 1993, ומכוחו רכשה ורדיה שטח במבנה שדנאל התעתדה להקים. ברם, עד לסוף שנת 2000 לא החלה דנאל בבניית המבנה, וורדיה ביקשה לבטל את ההסכם ולהשיב לידיה את הסכומים ששילמה. משלא נענתה, הגישה ורדיה את התובענה נושא בקשה זו וצירפה כמשיבים לה, בנוסף לדנאל, גם את מבקשת 2, חברת פרידמן-חכשורי בע"מ שהיא בעלת מניותיה של דנאל (להלן: "פרידמן"), ואת מבקש 3, ישעיהו חכשורי, שהוא הבעלים והמנהל של פרידמן.

3.

התביעה הוגשה בהליך של סדר-דין מקוצר, ובית-המשפט המחוזי התיר למבקשים להתגונן. בכתב הגנתם טענו המבקשים, כי ורדיה מעולם לא שילמה את התמורה המוסכמת בחוזה וכי פרידמן וחכשורי לא היו צד להסכם, ולפיכך אין הם חבים למשיבה דבר. אך ערכאה קמא לא ראתה לקבל גרסה זו, וקבעה כי התשלום הועבר לידי דנאל על דרך של המחאת חיובים, וכי חכשורי היה ערב באופן אישי לקיומו של החוזה, ומשזה בוטל – גם לחובת ההשבה. ועוד נקבע, כי פרידמן נטלה על עצמה את התחייבויותיה של דנאל, במסגרתה של העסקה בה רכשה את מניותיה של חברה זו.

4.

בכך עוסק הערעור, ובגדרו הבקשה שבפני. זו נתמכת בשלושה טעמים: האחד , כי ביצועו המיידי של פסק-הדין יחייב את המבקשים לממש נכסים ובכך יגרם להם נזק בלתי-הפיך; השני , כי ורדיה שוב אינה חברה פעילה ולא ניתן להבטיח כי תוכל להשיב את הכספים במידה והערעור יתקבל. לעניין זה מפנים המבקשים לחוות-דעת ולפיה חדלה ורדיה לשלם את אגרת הרישום כחברה עוד בשנת 1998, ואף תיקיה ברשות המסים נסגרו; הטעם השלישי נמצא למבקשים בהערכתם כי סיכויי הערעור טובים, ויסוד לכך רואים הם באותן טענות שהניחו לפתחה של ערכאה קמא, כמו גם בטענה כי בית-משפט קמא לא נדרש לכך שהסכום הנתבע שנוי היה במחלוקת.

5.

ורדיה, מנגד, טוענת כי דין הבקשה להידחות. היא מדגישה כי היא חברה פעילה ולרשותה נכסי מקרקעין רבים, ואף מצבם הכלכלי של פרידמן ושל חכשורי טוב, כמשתקף מעסקאות שערכו לאחרונה ועליהן דווח באמצעי התקשורת. מוסיפה ורדיה וטוענת, כי סיכויי הערעור קלושים, מאחר שעיקר השגותיהם של המבקשים נוגע לעניינים שבעובדה. באשר לטענה בדבר סכום התביעה, טוענת ורדיה כי זוהי הרחבת חזית שאין להתיר.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה, מסקנתי היא כי דינה להידחות. כידוע, הכלל הוא כי פסק-דין יש לבצע מייד, והגשתו של ערעור לא תעכב את הביצוע. על בעל- דין המבקש לחרוג מכלל זה, מוטל הנטל להוכיח את קיומם של שני תנאים מצטברים: האחד, כי יגרם לו נזק שקשה יהיה לתקנו אם ערעורו יתקבל, והוא כבד מהנזק שיגרם לזוכה אם ביצועו של פסק-הדין יעוכב; והשני, כי ישנו סיכוי טוב לקבלת הערעור (ב"ש 227/87 קרן כימיקלים בע"מ נ' ויטקו כימיקלים בע"מ , פ"ד מא(1) 713; בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה , פ"ד נ(5) 403). נטל זה כבד עוד יותר כשמדובר בפסק-דין שענינו חיוב כספי, וניתן ככלל להשבה ככל שלא הייתה הצדקה להטלתו (ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נו(4) 178, 182).

7.

במקרה דנן, נוכח הצהרתה של ורדיה בדבר נכסיה, מחד, ונוכח העובדה כי עיסוקם של המבקשים הוא השקעות בנדל"ן – לאמור כי ענינם בנכסים שאפשר ויאלצו לממש הוא כספי בעיקרו, לא סברתי כי יש ממש בחששם מפניו של נזק בלתי הפיך. באשר לסיכויי הערעור, כל שאוכל לומר, מבלי להקדים את המאוחר, הוא כי בפני המבקשים ניצבת משוכה לא פשוטה כלל, הואיל והשגותיהם מופנות נגד ממצאים שבעובדה ומהימנות, בהם אין ערכאת הערעור נוטה להתערב.

8.

על יסוד כך החלטתי לדחות את הבקשה. המבקשים ישלמו למשיבה את שכר טרחתו של בא-כוחה בבקשה זו, בסכום של 3,000 ש"ח.