ע"א 7610/97 לומיר אחזקות בע"מ נ. רונן דנקנר

1.בין העותרת לבין המשיבים נחתם הסכם שעיקרו מכירת חלק ממבנה על ידי העותרת, למשיבים. המשיבים טענו כי המבנה נמסר באיחור ביחס למוסכם וכן כי המבנה כפי שנמסר לא תאם, מן הבחינה הטכנית, את המוסכם. העותרת שללה טענות אלה. הצדדים מינו בורר מוסכם בכדי שיכריע בסכסוך ביניהן. בפסק הבורר (מיום 12.9.96), נתקבלה תביעת המשיבים בכל הנוגע לאיחור במסירת הנכס, כאשר הבורר מטיל אחריות על העותרת בפיגור של 16 חודשים במסירת הנכס. אשר לטענות ה"טכניות", בדבר אי התאמת הנכס (המבנה), קבע הבורר, כי ישולם פיצוי באופן עקרוני בגין הזגוגיות שסופקו והמזגנים שסופקו (אם כי שיעורו לא נקבע בפסק הבורר), ולא ישולם פיצוי בגין קיומה של צנרת מתחת לחניון.

2.המשיבים פנו לבית המשפט המחוזי בבקשה להשלים את פסק הבורר או להחזרתו לבורר, כאמור בסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח1968-. טענתם היתה, כי הבורר לא דן ולא הכריע בחלק מן הפגמים הטכניים - ושאלת האחריות להם - ועל כן יש להחזיר העניין לדיון בפניו. בית המשפט, בהחלטתו מיום 6.4.97, קיבל באופן חלקי את הבקשה. הוחלט, כי אמנם יוחזר התיק לדיון בפני הבורר, אולם זאת רק לשם הכרעה בעניין שיעור הפיצוי הכספי בגין הזיגוג ומיזוג האוויר, ולא בעניינים טכניים אחרים שלטענת המשיבים, שומה היה על הבורר להכריע בהם.

3.המשיבים לא אמרו נואש ופנו לבית משפט זה בבקשת רשות ערעור. טענתם היתה, בין היתר, כי הבורר לא הכריע - למרות שנתבקש לעשות כן - בשאלת אחריותה של העותרת לליקויים אחרים בממכר, ובעיקר לסוגיית החלוקה הפנימית של הממכר, שהיתה שונה (לטענת המשיבים) מן המוסכם. העותרת התנגדה לבקשת רשות הערעור וכן התנגדה לדון בבקשת רשות הערעור ובערעור, כאמור בתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. העותרת טענה לגופו של עניין, כי אין מקום להחזרת העניין לבורר, בסוגיות שהועלו בבקשת רשות הערעור. כן טענה היא, כי אין במקרה דנן טעם מיוחד למתן רשות ערעור.

4.הדיון בבקשת רשות הערעור הועבר להרכב תלתא. בפסק דינו של ההרכב (כב' המשנה לנשיא ש' לוין, כב' השופט י' טירקל וכב' השופט י' אנגלרד), מיום 10.12.97, הוחלט לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור (חרף התנגדות העותרת) ולקבל את הערעור. בפסק הדין נקבע, כי לא ברור מפסק הבורר עצמו אם נתן הבורר דעתו לעניינים שפורטו בבקשת רשות הערעור, ושלטענת המשיבים, נזנחה ההכרעה בהם ועל כן הוחלט, כי הדיון בעניינים אלה יוחזר לעיונו של הבורר יחד עם אותם העניינים שהוחזרו לדיון בפני הבורר, כאמור בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 6.4.97.

5.על פסק דין זה מונחת בפני עתירת העותרת לקיומו של דיון נוסף. טענותיה הן, ראשית , כי יש צורך לקבוע במסגרת דיון נוסף את הקריטריונים למבחני הסף במתן רשות ערעור על פסק דין של בית משפט מחוזי בעניין בוררות; שנית , קביעת הלכה בעניין חובת ההנמקה עת מחליט בית המשפט לדון בבקשת רשות ערעור כבערעור, למרות התנגדות המשיב לבקשה. בהקשר זה טוענת העותרת, כי באי קבלת התנגדותה לדיון בבקשת רשות הערעור כבערעור, נשללה ממנה, למעשה, היכולת להגיש ערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי; שלישית , טוענת העותרת, כי יש לבחון על דרך של דיון נוסף, את סוגיית מידת ההתערבות של בית המשפט - ובייחוד בית משפט שלערעור, בהנמקתו של פסק הבורר.

6.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דינה של עתירה זו להידחות. לא מצאתי בעתירה זו כל הלכה חדשנית או קושי מיוחד בפסק דינו של בית משפט זה, המצדיק עריכתו של דיון נוסף, כאמור בסעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-. בפסק הדין נשוא עתירה זו לא נקבעה כל הלכה בעניין הנמקת הדיון בבקשת רשות ערעור כבערעור, בעניין הקריטריונים לדיון בבקשת רשות ערעור שיסודה בפסק בוררות או בשיקולים הנוגעים להנמקת פסק הבורר ככזה ובהתערבות בהנמקה כאמור. כל שנקבע בפסק הדין הוא, כי העניין נשוא הבקשה לרשות ערעור יוחזר אף הוא לדיון בפני הבורר. בקביעה זו, בהיעדר כל שאלה, סוגיה והכרעה מאלו שמעלה העותרת (ומבלי להביע בהן כל עמדה לגופו של עניין), לא מצאתי כל עילה לקיומו של דיון נוסף ועל כן דין עתירה זו להידחות.

העותרת תישא בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ש"ח.