ע"א 7660/99 וייס יצחק נ. מנהל מע"מ -באר שבע

בפני בקשה לפטור מערבון בגין ערעור שהגיש המשיב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בעניין השגתו על שומה לפי מיטב השפיטה שהוצאה על ידי המשיב.

בבקשתו טוען המבקש כי הינו אברך בישיבה והכנסתו החודשית עומדת על 2,000 ש"ח. למבקש עשרה ילדים קטינים המתגוררים עמו, והוא שקוע בחובות גדולים לבנקים ולנושים אחרים. לפיכך מבקש הוא פטור מהפקדת וחיובו בהפקדת ערבות אישית או ערבות צד ג'.

המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, המבקש לא הוכיח חוסר יכולת כלכלית, שכן תצהירו סתמי ואינו מפורט. בין היתר נמנע המבקש מלפרט את סכום קיצבת הילדים שהוא זכאי לה, אשר לטענת המשיב עומדת על 4,930 ש"ח לחודש.

עוד טוען המשיב כי על פי הצהרת הון שהגיש, למבקש ארבעה חשבונות עו"ש, שתי קופות גמל, ביטוח חיים וביטוח מנהלים. כן הוא טוען כי סיכויי הערעור קלושים.

לידתו של ערעור זה בחנות תכשיטים שפתח המבקש עם אחר, גיורא סיני, בארד. לאחר מספר חודשים התברר כי אותו סיני אינו אלא נוכל, אשר ברח מן הארץ ולטענת המבקש, גנב ממנו רכוש והותירו לבדו ללא ניסיון לנהל את החנות.

מפסק הדין של בית המשפט המחוזי נראה, כי אין מחלוקת באשר לעובדה שסיני גנב מן העסק ומן המבקש. אלא שהמבקש לא הוכיח כי הרכוש שנגנב הוא הרכוש הנזכר בחשבונית נשוא הערעור, וכן לא המציא הערכה של שוויו והיקפו של הרכוש שנגנב. לפיכך נדחה ערעורו.

עוד עולה מפסק הדין כי סמוך לאחר אירוע זה עוקלה כל הסחורה שהיתה בחנות על ידי חברה כלשהי.

נראה לי כי הנסיבות המיוחדות, כפי שהן עולות מפסק הדין נשוא הערעור, יש בהן כדי לרפא חלק מן הפגמים שבבקשת הפטור. שכן מצב דברים זה, כאשר המבקש נפל קרבן למעשה נוכלות וגניבה, עיסקו נסגר והרכוש שהיה בו עוקל, יש בו כדי להסביר את החובות הכבדים שהמבקש שקוע בהם, אף אם אלה לא פורטו כנדרש.

בנוגע לטענה שהמבקש נמנע מלציין נכסים פיננסיים שבבעלותו אשר פורטו בהצהרת ההון: הצהרת ההון שהוגשה מפרטת את רכוש המבקש בתום שנת 1993, ואילו התמוטטות העסק ובריחתו של סיני מן הארץ ארעו בראשית שנת 1994. בנסיבות אלו אין כל ודאות שהרכוש שהיה בבעלות המבקש במועד הצהרת ההון, מצוי בבעלותו גם בעת הגשת בקשה זו.

אשר לסיכוי לזכות בערעור, בית המשפט המחוזי קבע, כאמור, כי לא עלה בידי המבקש לקשור בין גניבת הסחורה באופן כללי, לבין החשבונית נשוא הערעור, אשר לא דווחה למע"מ ובגינה חוייב המבקש בשומה לפי מיטב השפיטה. קביעה זו של בית המשפט המחוזי מעוגנת הן בפסיקה (כמפורט בפסק הדין) והן בניתוח הראיות שעמדו בפניו. נראה כי סיכויי המבקש להביא לשינוי מסקנה זו בערעור אינם טובים, שכן עובדות שלא עלה בידו להוכיח עת שטח את ראיותיו בפני בית המשפט המחוזי, לא יהא בידי המבקש להוכיח בבית המשפט הדן בערעור.

לפיכך, סיכויי המבקש לזכות בערעור נמוכים.

אלה, איפוא, הנתונים שבפני בבואי להכריע בבקשה זו: סיכויי הערעור נמוכים; המבקש נמנע מלפרט בבקשה את כל מקורות הכנסתו וחובותיו, ואף אם ניתן היה "לרפא" פגם זה בחלקו, אין בכך כדי להפחית מחובתו הראשונית של מבקש הפטור; ההוצאות בהן חוייב המבקש בבית המשפט קמא טרם שולמו. נוכח כל האמור, איני רואה מקום לפטור את המבקש מהפקדת ערבון.

מאידך גיסא, בהתחשב במצבו הקשה של המבקש, אני מפחיתה מסכום הערבון המקובל, ומעמידה אותו במקרה זה על 7,000 ש"ח.

באשר לבקשת המבקש להמיר את הפקדת הערבון בהתחייבות עצמית או בערבות צד ג':

הלכה היא כי התחייבות עצמית של המבקש אינה מהווה ערובה, ומשמעותה של הבקשה היא פטור מן החובה להפקיד ערבון (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית, 1995 בעריכת ד"ר ש' לוין, עמ' 821).

משקבעתי כי אין מקום לפטור את המבקש מהפקדת ערבון, הרי שלא ניתן להמיר את הערבון בהתחייבות עצמית של המבקש.

המבקש לא מסר פרטים כלשהם בנוגע לערבות צד ג' אותה הוא מציע כתחליף לערבון, ועל כן אין בפני נתונים מספיקים לקבוע כי ערבות זו יכולה להבטיח את הוצאות המשיב כיאות.

לאור האמור, הבקשה נדחית.

המבקש יפקיד ערבון בסך 7,000 ש"ח תוך שלושים יום מקבלת ההחלטה.