ע"א 7684/10 עזבון המנוח אפיאלא רדואן נ. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דר

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

1.

המערערים הם עזבון המנוח אפיאלא רדואן ז"ל ויורשיו. המנוח מצא את מותו בתאונת דרכים ביום 3.6.99. בן 20 היה במותו; הוא היה רווק שהתגורר בבית הוריו במחנה הפליטים קלנדיה שבשטח הרשות הפלסטינית. המערערים תבעו את נזקיהם מן הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ("קרנית").

במרכז המחלוקת בבית-המשפט המחוזי, וכאן בערעור, עמדה שאלת גובה השכר אשר צריך לשמש בסיס לחישוב הפסדי ההשתכרות של המנוח בתקופת "השנים האבודות". המערערים ביקשו להעמיד את בסיס השכר על סכום "שאינו נופל מ-3,000 ש"ח, בהתחשב בסיכוייו של המנוח לשפר את שכרו בעתיד – אלמלא התאונה", ואילו המשיבה ביקשה להעמיד את הכנסתו של המנוח על סכום חודשי של 2,000 ש"ח, בהתחשב בכך שהמנוח לא רכש השכלה של ממש ולא החזיק בשום שלב באישור כניסה לישראל או באישור לעבוד בה.

2.

שאלת בסיס השכר עומדת, כאמור, גם ביסוד הערעור. המערערים סבורים כי לא היה מקום להביא בחשבון הערכת הפסדי ההשתכרות של המנוח את רמת השכר הממוצע במשק הפלסטיני. לטענתם, הוא עבד גם בשטחי ישראל אף כי ללא היתר, ומכל מקום, צפוי הוא היה, לשיטתם, לקבל אישור עבודה בישראל.

קביעותיו של בית-המשפט המחוזי באשר למקום עבודתו ומרכז חייו של המנוח הן קביעות עובדתיות שלא נפל בהן פגם המצדיק התערבות.

בהסתמך על הקביעות העובדתיות של בית-המשפט המחוזי, אין לנו אלא להניח כי מרכז חייו של המנוח היה, אלמלא התאונה, בשטחי הרשות הפלסטינית – ובהיותו קטין, צריך השכר הממוצע במשק הרלבנטי לשמש בסיס להערכת הפסדי השתכרותו בעתיד. אופק האפשרויות שהיה פתוח לפניו, אלמלא התאונה, הוא זה הבא לכלל ביטוי, ולידי שיקלול בשכר הממוצע במשק בו הוא היה ממשיך לחיות. בעניין זה כבר פסקנו כי בהתקיים נתונים אינדיבידואלים מתאימים, שאינם נתונים קבוצתיים, המעידים כי עניינו של הנפגע חורג מן השכר המשקלל את כלל ההכנסות במשק – למשל בשל שנתקיימה כבר בעניינו היסטוריה תעסוקתית, ההופכת את הנתון הרגיל לבלתי רלבנטי, כי אז יהא מקום לשקול חריגה מן הכלל (ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' אבו חנא , פ"ד ס(3) 13, בפסקה 47 (2005)). כך גם לגבי קטינים שמרכז חייהם במדינה אחרת, שרמת השכר בה שונה מזו שבישראל. ההיגיון העומד בבסיס ההלכה הזו הוא כי הקטינים המתגוררים בשטחים או בארצות נכר אחרות לא ישתלבו בעתיד במשק הישראלי. על כן מבחינה זו אין נפקות של ממש לנתון בדבר השכר הממוצע במשק הישראלי לצורך חישוב הפסד השתכרותם (ע"א 10064/02 הנ"ל וכן ע"א 718/91 כמאל נ' טוויל (לא פורסם, 19.11.1992); ע"א 9117/03 זהר נ' ברדויל (לא פורסם, 12.9.2004)).

כזה הוא המקרה כאן. התוצאה היא שאין לקבל את הערעור והוא נדחה.

המערערים ישאו בהוצאות המשיבה ושכר טירחת עורך דינה בסכום של 10,000 ש"ח.

המשנה-לנשיאה

השופט ע' פוגלמן :

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט י' עמית :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.