פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
77/09 - ה'
בפני:
כבוד הרשם יגאל מרזל
המערערת:
לוקי בנייה ופיתוח בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד יניב אינסל - מפרק החברה
2. סעיד מסאלחה
3. מאנו יאנג
4. מ.נ.ל מגבות נקיות לישראל
בע"מ
5. קליל מוצרי אלומיניום בע"מ
6. עמאר עואודה
7. מוקד גל בע"מ
8. הר כרמל קידוחים בע"מ
9. לב ברון קומדיטיס בע"מ
10. כל שרות אנה פוסק בע"מ
11. א.ד.ם בוני הארץ בע"מ
12. דוד שטסל ושות'
13. צ.מ.ס הנדסה בע"מ
14. י.מ אספקת אבן ושיש בע"מ
15. אל ואליד לשיש ואבן
16. ודיע טנוס (1997) בע"מ
17. ד.צ ענבר
18. ליפוף העמק בע"מ
19. איזוטופ בע"מ
20. ג.ס.י טכנולוגיות בע"מ
21. ויקטור רוזובסקי
22. תכלת תעשיות בע"מ
23. י.ב קורמן מערכות אינסטלציה
בע"מ
24. רום גבס חיפוי וקירוי (1977)
25. . כונס נכסים רשמי
בקשה להגדלת סכום הערבון
החלטה
1.
בהליך זה נקבע עירבון בסך 60,000 ₪ - שהופקד. לפני בקשה מטעם המשיבים (למעט משיבים 5, 10, 15 ו-24 – ולהלן: המשיבים) להגדלת שיעורו, עד לסך של לפחות 375,000 ₪. כן נתבקש להורות על תיקון הערעור כך שהכנ"ר יצורף כמשיב. עניין אחרון זה של צירוף הכנ"ר בא על פתרונו בהחלטת כב' הרשמת ג' לוין מיום 9.3.09. נותר עניין הגדלת העירבון. לטענת המשיבים, מהותו של ההליך והיקפו, כמו גם מספר המשיבים (24) והעובדה כי כל אחד מהם מיוצג על ידי ב"כ נפרד, הינה נימוק מספק על מנת לחייב את המערערת בעירבון מוגדל בהרבה. כמו כן, טוענים המשיבים לסיכוייו הנמוכים של ההליך כמו גם לסיכוי גבוה כי סכום ההוצאות שייפסק לטובתם בסיומו של ההליך דנן יהיה גבוה משמעותית מאשר סכום העירבון המופקד. לבסוף, מוסיפים המשיבים, כי שכ"ט עו"ד שנפסקו לטובתם בהליך בערכאה קמא היה משמעותי בהרבה משיעור הערבון שנקבע בהליך זה, ומעבר לכך, הוצאות אלו לא שולמו. המערערת מתנגדת לבקשה. עיקר תגובתה מתמקד בכך שמדובר בנסיבות המקרה בהליך ערעורי שהיקפו אינו כשל הליך שבערכאה ראשונה. אין הצדקה להגדלת שיעור העירבון שנקבע. עוד נטען, כי סיכויי ההליך טובים.
2.
לאחר עיון בטענותיהם של הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להגדלת העירבון, להדחות. תקנה 433 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 מעניקה לרשם את הסמכות להגדיל את סכום העירבון בהליך בשים לב למספר שיקולים ובמרכזם העיקרון כי תכליתו של העירבון הינה להבטיח את יכולתו של בעל הדין להיפרע בגין הוצאותיו בהליך הערעורי. סכום העירבון שנקבע אמור לשקף את שיעור החשיפה של המשיבים להליך לאי פרעון חוב הוצאות שיכול ויפסקו לזכותם, וזאת בשים לב לשורה של שיקולים מצרפיים ובהם היקפו של ההליך, מידת מורכבותו, סכום ההוצאות שנפסקו בערכאה ראשונה, מספר המשיבים ומספר עורכי הדין המייצגים אותם, ועוד. במקרה דנן, גם בשים לב לשיקולים אלו, אני סבור כי סכום העירבון שהופקד הינו סכום סביר המשקף כראוי את הסיכון שעומד למשיבים בהליך דנן. זאת, בשים לב לעובדה כי המ דובר
בהליך ערעורי אשר מתברר על דרך סיכומים שבכתב ודרך ניהולו אינה דומה לזו של דיון בפני ערכאה ראשונה.
ער אני לכך כי בערכאה קמא נפסקו הוצאות בשיעור גבוה משמעותית, אולם אין כאמור זהות במתכונת ניהול ההליך. גם מספר המשיבים בערעור הוא אכן שיקול רלבנטי אך לא שיקול מכריע (ראו ע"א 6852/93 - בנימין פרי פרויבירט נ' הכונס הרשמי בתפקידו, (לא פורסם, 4.1.95)). לבסוף אציין, כי שיעור העירבון שנקבע בהליך זה גבוה משמעותית מן השיעור המקובל בערעורים ל בית משפט זה, ומשקף הוא אפוא את ייחודו של ההליך ומספר המשיבים לו. אין בו, כמובן, בכדי להגביל את שיעור ההוצאות אותו ניתן לפסוק בפועל בגין דחיית ההליך – אם אכן כך יפסק – ואין אני מביע עמדה בעניין אחרון זה של סיכויי ההליך.
3.
אשר על כן, הבקשה נדחית בלא צורך בהתייחסות לסיכויי ההליך. העירבון המופקד יוותר על כנו. לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות בגין בקשה זו.
ניתנה היום, י"ב ניסן
תשס"ט (6.4.2009).
יגאל מרזל, שופט
ר ש ם