ע"א 7706/19 כהן מיכל נ. ועד מקומי רבבה

ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופטת ח' טוקר ) מיום 11.11.2019 בת"א 7837-07-17, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת.

1.

המערערת הגישה תביעת פיצויים בגין לשון הרע נגד המשיבים. התיק נותב בתחילה לטיפולו של סגן הנשיא ג' ארנברג אשר הורה על קיום קדם משפט בבקשותיהם ההדדיות של הצדדים לגילוי מסמכים. במסגרת קדם המשפט שהתקיים ביום 6.5.2018, הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט לפיה ימקדו את בקשותיהם במסמכים ספציפיים שהכרחיים להם לצורך ניהולו של ההליך. משנתגלעה בין הצדדים מחלוקת בדבר היקף המסמכים ההכרחיים להם, ולאחר שניתנו החלטות שונות בנושא זה, הורה בית המשפט ביום 8.10.2018 על קיום קדם משפט נוסף בסוגיית גילוי המסמכים בציינו כי

"כל מסמך שלא יגולה ואצווה על גילוי במסגרת דיון זה יחייב את מי שלא גילה בהוצאות בסך 1,000 ש"ח".

2.

בהמשך הועבר התיק לטיפול המותב דנן, כאשר חלק מישיבת קדם המשפט שהתקיימה בפניו ביום 27.3.2019 התנהל בהסכמת הצדדים בלא רישום בפרוטוקול הדיון ובסופה נקבע כי "ניתנו כבר בעבר צווים לגילוי מסמכים ומענה על שאלונים. ככל שמי מהצדדים סבור כי ישנם מסמכים ספציפיים שלא גולו תוגש בקשה מתאימה בתוך 30 ימים". בעקבות ההחלטה הנ"ל, הגישה המערערת בחלוף כשלושה שבועות בקשה נוספת לגילוי מסמכים ובית המשפט דחה אותה ביום 22.7.2019 תוך חיוב המערערת בהוצאות המשיבים בסך של 2,500 ש" ח. בהחלטה נקבע כי המערערת לא נימקה מדוע כל אחד ואחד מהמסמכים המבוקשים על ידה רלוונטי לצורך הדיון בתביעה, או שעשויה להיות לו תועלת ולו עקיפה לבירור המחלוקת בין הצדדים. בקשת המערערת להבהרת החלטה זו ולעיון חוזר בה וכן למחיקת סעיפים מכתב ההגנה נדחתה אף היא ביום 6.10.2019 וזאת תוך שבית המשפט הטיל על המערערת הוצאות בסך של 750 ש"ח וקבע כי תשלומן וכן תשלום סכום ההוצאות שנפסק נגדה קודם לכן יהווה תנאי להמשך הדיון בהליך.

3.

על רקע זה הגישה המערערת בחלוף כשלושה שבועות בקשה לפסילת המותב מלדון בעניינה. בתמצית, המערערת טענה כי החלטות המותב הנוגעות לסוגיית גילוי המסמכים, לרבות ביחס להוצאות המשפט שהוטלו עליה והתניית המשך ניהול ההליך בתשלומן, יוצרות חוסר שווין בין הצדדים באופן המקים חשש ממשי למשוא פנים של המותב. בקשה זו נדחתה, כאמור, בהחלטה מיום 11.11.2019, וזאת תוך שנפסק כי חלק הארי של המסכת העובדתית לביסוס הבקשה אינו מן העת האחרונה, ולכן לו סברה המערערת כי יש בהחלטות המותב כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים היה עליה להגיש בקשת פסלות בסמוך לאחר שהחלטות אלו ניתנו. מכל מקום, הוטעם כי טענותיה של המערערת הן "ערעוריות" באופיין ואין בהן כדי להקים עילת פסלות. בית המשפט הוסיף וקבע כי גם ההתבטאויות המיוחסות לו מישיבת קדם המשפט אין בהן כדי להקים עילת לפסילתו, וזאת מבלי להידרש לשאלה האם הם אכן נאמרו. על כן, הבקשה נדחתה והמערערת חויבה בהוצאות בסכום של 1,000 ש"ח לטובת המשיבים.

4.

מכאן הערעור דנן שבו טוענת המערערת, עורכת דין המייצגת את עצמה, כי החלטות המותב בסוגיית גילוי המסמכים והקביעות שנקבעו בהן מעידות על הפליה מצד בית המשפט לטובת המשיבים. המערערת מדגישה כי היא אינה מערערת על עצם הקביעה כי המסמכים שאת גילוים ביקשה אינם רלוונטיים לניהול ההליך, אלא היא טוענת, בין היתר, כי המותב נקט איפה ואיפה לגבי מסמכים דומים שהתבקשו על ידי המשיבים. עוד נטען כי החלטות המותב באשר להוצאות משפט מעידות גם הן על משוא פנים כלפי המערערת, וכך גם ההחלטה להתנות את המשך ניהול ההליך בתשלום ההוצאות.

המשיבים מנגד סבורים שיש לדחות את הערעור. לשיטתם, מרבית טענותיה של המערערת הן טענות "ערעוריות" באופיין ואין מקום להעלותן במסגרת ערעור פסלות, לא כל שכן בשים לב לכך שחלק מטענות המערערת הועלו בשיהוי ניכר.

המערערת ביקשה להגיש תגובה לתשובת המשיבים, אך בנסיבות העניין לא ראיתי מקום להידרש להתייחסויות נוספות.

5.

לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות . המבחן לפסילת שופט הוא קיומן של נסיבות אשר יש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים, אך חשש כאמור אינו עולה מטענותיה של המערערת במקרה דנן. המערערת מבקשת אמנם להדגיש כי היא אינה משיגה על עצם הקביעה לפיה לא הוכח שהמסמכים שביקשה את גילויים רלוונטיים לניהול ההליך. עם זאת, עיון בטענותיה מעלה כי הן נושאות אופי "ערעורי" ולמעשה כל תכליתן היא להשיג על קביעות המותב באשר למסמכים שעל הצדדים לגלות האחד למשנהו כמו גם על החלטות דיוניות נוספות שניתנו במסגרת הליך גילוי המסמכים. כידוע, החלטות אלו אין בהן כדי להקים עילת פסלות ( ע"א 7393/17 חלפון נ' שמן משאבי גז ונפט בע"מ , פסקה 5 (15.11.2017) ) ו הוא הדין גם ביחס לטענות המערערת ביחס לפסיקת ההוצאות בעניינה, שאף בהן אין כדי ללמד על משוא פנים מצד המותב ( שם ). טענות נוספות שהעלתה המערערת הועלו בשיהוי – טעם התומך כשלעצמו במסקנה לפיה דין הערעור להידחות (ע"א 3088/19 פלונית נ' פלוני , פסקה 5 (20.6.2019)).

אשר על כן הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיבים בערעור ושכר טרחת עורך דין בסך

5,000 ש"ח.