ע"א 7707/07 קריה-חברה ישראלית לדיור בע"מ נ. פסגת חנה (נכסים דירות והשקעו

1.

לפני בקשה מטעם המשיבה 1 לסילוק הערעור על הסף, אשר הוגשה ביום 28.2.08. עניינו של ההליך בהשגה על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (מפי כב' השופט מ' דרורי) מיום 7.6.07 (להלן: ההחלטה) בבקשת המשיבה 1 לתיקון פסק דינו של בית המשפט קמא מיום 31.12.06 (להלן: פסק הדין) ובבקשתה להארכת מועד לצורך הגשת בקשה זו. על מנת לתאר את הרקע לבקשה שלפני, אעמוד בקצרה על השתלשלות ההליכים בפרשה. תחילתם בתובענה של המשיבים 2-3 (להלן: התובעים) כנגד המערערת 1 והמשיבה 1 (להלן: הנתבעות) בגין ליקויי בנייה רבים, אותם גילו התובעים בדירות שרכשו מהנתבעות, כמו גם איחור במסירתן לידיהם. בהמשך, שלחה המשיבה 1 הודעת צד ג' למערערת 1, למערערים 2-3 – מנהלי המערערת 1 – ולעיריית ירושלים. בהודעה טענה המשיבה 1 כלפי המערערים כי אם ייפסק על ידי בית המשפט כי עליה לפצות את התובעים, יהיה עליהם לשפותה בגין האיחור במסירה ובגין ליקויי הבנייה. בפסק הדין, חייב בית המשפט קמא את הנתבעות בפיצוי התובעים בסכומים שונים בגין האיחור במסירת הדירות, ליקויי הבנייה, ירידת ערך הדירות ועוגמת נפש שנגרמה להם עקב הליקויים. סכומים אלה נקבעו בחלקם כחבות של המשיבה 1, חלקם כחבות של המערערת 1 וחלקם כחבות של הנתבעות ביחד ולחוד.

2.

ביום 31.1.07 – באיחור של 6 ימים – הגישה המשיבה 1 לבית המשפט קמא בקשה להארכת מועד לצורך הגשת בקשה לתיקון פסק הדין כך שיקבע במפורש כי הודעת צד ג' מתקבלת והחבות על פי פסק הדין תהא הן של מערערים 1 והן של מנהליה (מערערים 3-2), וצירפה אליה את הבקשה לתיקון עצמה. במקביל, ביום 2.2.07 הגישה המערערת 1 - ורק היא - ערעור על פסק הדין (ע"א 1621/07) בו טענה כנגד חיובה בגין הליקויים הנ"ל. ערעור זה נדחה בפסק דינה של כב' הרשמת ש' ליבוביץ מיום 14.5.07, בהיעדר הפקדת עירבון. מאוחר יותר, לפני בית המשפט קמא, בבקשה לתיקון פסק הדין, קבע בית המשפט כי בהעדר תגובת המערערים 2-3 הוא מקבל את הבקשות ובכך כורך את חבות המערערים 2-3 בחבות המערערת 1.

3.

ביום 10.9.07 הגישו המערערים את ההליך שבכותרת ובו הם טוענים, בין היתר, כי החלטת בית משפט קמא בבקשה לתיקון פסק הדין ניתנה שלא כדין, בין בשל האיחור בהגשתה ובין בשל אי הצדקה לתיקון כשלעצמו. בנוסף, ערערו המשיבים 3-1 על קביעות בית המשפט לגופן בפסק הדין במישור החבות של משיבה מס' 1 כלפי משיבים 3-2.

4.

בבקשה שלפני – לסילוק על הסף – טוענת המשיבה 1 כי יש לסלק את הערעור על הסף, שכן הערעור דנן הומצא לה רק ביום 31.12.07. לגישתה, משחלף המועד הקבוע בדין להגשת הערעור, סברה כי ההחלטה הפכה חלוטה. בהסתמך על כך, הגיעה להסדרי תשלומים עם חלק מרוכשי הדירות ושילמה פיצויים בגין ליקויי הבנייה. המשיבה טוענת בנוסף כי ערעורם של המערערים על פסק הדין נדחה בעבר (במסגרת ע"א 1621/07 הנזכר), ולפיכך מנועים הם מלהגיש ערעור נוסף באותו עניין.

5.

המערערים מתנגדים לבקשה. אמנם, מסכימים הם כי כתב הערעור נמסר באיחור – עקב תקלה, אולם לטענתם המשיבה ידעה על קיומו של הערעור לכל הפחות ביום 15.10.07, מועד בו נמסרה לה הודעה על הפקדת עירבון על ידי המערערים. צו סיכומי הטענות, שהוצא על ידי בית משפט זה ביום 25.10.07, מתייחס אף הוא לערעור דנן. לעניין הסתמכות המשיבה 1 – טוענים המערערים כי הלכה למעשה לא שינתה המשיבה 1 את מצבה לרעה, שכן הכספים ששילמה לתובעים שולמו אך בגין חלקה באחריות לנזק. לעניין מניעותם מהגשת כתב ערעור זה – משיבים המערערים כי אמנם ערעורם הראשון – על פסק הדין (המקורי) – נדחה, אולם הערעור דנן מוגש על פסק הדין המתוקן.

6.

לאחר עיון בחומר שלפני, נחה דעתי כי דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות. אשר לאיחור בהמצאת הערעור, אכן נפל פגם בהתנהלות המערערים בעניין זה. עם זאת, לא מצאתי כי די בפגם זה בנסיבות המקרה בכדי להביא לסילוק ההליך על הסף (ראו תקנה 526 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). מה גם שלא מצאתי כי נגרם למשיבה 1 נזק בשל פגם זה אף לא במסגרת תשלום סכומים לתובעים במסגרת חבותה הישירה שאינה שנויה במחלוקת. אשר לטענה הקשורה במעשה בי דין בגין ע"א 1621/07 שהוגש ונדחה, הרי שאכן מצב הדברים מעורר קושי מסוים, אם נוכח דחיית ערעורה של מערערת מס' 1, ואם נוכח מועד הגשת הערעור שבכותרת מטעם מערערים 3-2 (שלא ערערו במסגרת ע"א 1621/07). קושי זה מקבל משנה משמעות נוכח זהות הטענות שהועלו בע"א 1621/07 לאלו שבהליך שבכותרת (לעניין חבותה של משיבה 1 כלפי התובעים), והעובדה כי מרבית הטענות בהליך שבכותרת הן סביב עניין זה שהוכרע כביכול במסגרת פסק הדין של בית המשפט קמא. למרות קושי זה, לא מצאתי מקום להורות בשלב זה על סילוקו של הערעור שבכותרת על הסף. כך הדבר, שכן ברי כי עומדת למערערים כולם האפשרות להשיב על החלטת בית המשפט קמא לעניין תיקון פסק הדין - מבלי שאביע עמדה באשר לסיכויה של השגה זו - ובצב דברים זה גם במשתמע טענות כנגד קבלת ההודעה לצד ג' הן כלפי המערערת 1 והן כלפי מערערים 3-2, אין אפוא עילה לסילוק על הסף של ההליך שלפני.

7.

הבקשה לסילוק על הסף נדחית אפוא. אין צו להוצאות. החלטתי זו תתויק בתיקי השופטים שישבו בדין.