ע"א 7737/07 פז חברת נפט בע"מ נ. עבדאללה רג'א עבדאללה עזאם

השופטת א' חיות :

1.

בפנינו שני ערעורים המופנים כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ב. בר-זיו) מיום 12.6.2007, לפיו נתקבלה בחלקה תביעת המערערים בע"א 7908/07 (שיקראו להלן: עזאם ), והמערערת בע"א 7737/07 (להלן: פז ) חוייבה לשלם לעזאם פיצוי בסך 650,000 ש"ח וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 100,000 ש"ח.

2.

ראש הנזק שבגינו חוייבה פז לשלם לעזאם את הפיצוי האמור הינו נזק לא ממוני שנגרם לעזאם כתוצאה מהתנהלות בחוסר תום לב מצד פז במהלך הקשר החוזי שהתקיים בין הצדדים מתוקף הסכם שנחתם ביניהם ביום 13.10.1999, להקמת תחנת דלק במקרקעי עזאם. חוסר תום הלב מצד פז נמצא לו לבית משפט קמא בכך שפז הסתירה מעזאם את העובדה כי תוך כדי תקופת החוזה שביניהם ניהלה היא משא ומתן עם מתקשרים פוטנציאלים אחרים (משפחת חאג') להקמת תחנת דלק במקרקעין הסמוכים למקרקעי עזאם, וכדברי בית משפט קמא:

"העובדה שהנתבעת הבטיחה לעצמה "שליטה" על התדלוק באזור הרלבנטי – בין על ידי הקמת תחנת התובעים ובין הקמה ו/או תפעול תחנת חאג' – כאשר התובעים אינם מודעים לכך ולהם לא עומדת אפשרות להתקשר עם חברת דלק אחרת (במיוחד לאור העובדה שעל החלקות נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבעת) – יש בה כדי הפרה של חובת תום הלב"

עם זאת דחה בית משפט קמא את טענותיהם של עזאם בדבר הפרת החוזה מצד פז כלפיהם בציינו כי פז פעלה ביעילות לקיום התחייבותה להשגת היתר בניה על פיו וכי בהודעתה על סיום הקשר החוזי עם עזאם לא מימשה אלא את זכות הביטול ששימרה לעצמה על פי סעיף 4.6 לחוזה להביאו לכלל סיום בגין שיקולים של כדאיות עסקית. עוד קבע בית משפט קמא כי לעזאם לא היו מקורות מימון עצמאיים להקמת התחנה ואף לא לתשלום היטל ההשבחה שתשלומו היווה תנאי להוצאת היתר הבניה, ועל כן לא היו מסוגלים להקים את התחנה בתוך פרק זמן קצר ולפני משפחת חאג', כטענתם.

3.

בחנו את הטענות שהעלו בפנינו הצדדים בכתב ובעל פה ולא מצאנו ממש בערעורם של עזאם המלינים על דחיית אותו החלק בתביעתם בו עתרו לסעד של פיצויי ציפייה וקיום בגין הפרת ההסכם על ידי פז. לעומת זאת, ראינו לקבל במידת מה כפי שיפורט להלן את ערעורה של פז. תמימי דעים אנו עם בית משפט קמא כי פז אכן התנהלה כלפי עזאם בחוסר תום לב והדבר עולה בבירור מעדותו של מר רייכר מנהל אגף הנדל"ן שלה, המלמדת כי פז נקטה בטקטיקה תכסיסנית וביקשה לשמר בידה שיקול-דעת בלעדי עם מי מבין הגורמים תקים בסופו של דבר את התחנה, תוך שהיא מסתירה מעזאם נתון מהותי בדבר המשא ומתן אותו ניהלה

עם משפחת חאג' במקביל לקשר החוזי עימם. אי גילויו של נתון זה לעזאם היה בו כדי לחסום בפני עזאם את האפשרות לבחון מצידם אופציות עסקיות נוספות, בעוד פז מתמרנת כאמור בחופשיות ובחוסר הגינות בין שני הגורמים.

יחד עם זאת, מצאנו ממש בטענה החלופית שהעלתה פז ולפיה הסכומים שנפסקו לעזאם כפיצוי בגין עוגמת נפש וכן בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין הינם מופרזים ובלתי מבוססים בנסיבות העניין. בהקשר זה ראוי לציין כי בית המשפט פסק לעזאם 650,000 ש"ח בגין עוגמת נפש אף שעזאם עצמם לא תבעו אלא 500,000 ש"ח בגין ראש נזק זה וזאת בלא שביסס ונימק את פסיקת הסכום החריג האמור.

אשר על כן ובהתחשב במכלול הנסיבות הצריכות לעניין, החלטנו לקבל בחלקו את ערעורה של פז ולהפחית את סכום הפיצוי שבתשלומו חוייבה באופן המעמידו על סך של 300,000 ש"ח תחת הסך של 650,000 ש"ח שפסק בית משפט קמא. כמו כן החלטנו להפחית בהתאמה את הסכום הכולל של הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין שנפסק על ידי בית משפט קמא לזכות עזאם ולהעמידו על 50,000 ש"ח. הסכומים המפורטים לעיל הינם בערכי יום מתן פסק דינו של בית משפט קמא.

4.

סוף דבר - ערעורם של עזאם נדחה וערעורה של פז מתקבל בחלקו כמפורט לעיל. עזאם ישלמו לפז שכר טרחת עורך דין בערעורים בסך 20,000 ש"ח.