ע"א 7748-21 ע"א 7748-21

המשיבה 2 טענה כי המערערות צירפו חוות דעת אשר בית המשפט קמא קבע כי אינו מתיר את הגשתה. המשיבה 1 הצטרפה לבקשה. המערערות טוענות כי בית המשפט קמא החליט כפי שהחליט לאחר שבחן את תוכן חוות הדעת וסבר כי מדובר בחוות דעת משפטית. המערערות מלינות על החלטה זו. טענה נוספת שעולה מתשובת המערערות היא כי לכלל של הצורך בקבלת היתר להגשת ראיה נוספת בערעור קיים חריג, והוא אם הערכאה הראשונה סירבה שלא כדין לקבל ראיה. המערערות הוסיפו כי בית המשפט יהיה חייב לקרוא את חוות הדעת על מנת ללמוד על תוכנה של חוות הדעת ולהידרש לטענות המערערות באשר להחלטה על דחיית הגשתה.

עיון בתשובת המערערות מעלה כי הן אינן חולקות על כך שחוות הדעת לא התקבלה כראיה בבית המשפט קמא ולא הייתה חלק מן המסמכים שהוגשו והתקבלו כדין. בנסיבות אלה, המערערות לא היו רשאיות לצרף את חוות הדעת מבלי לקבל היתר מערכאת הערעור. מטבע הדברים, כדי להכריע בבקשה לצרף מסמך שלא הוגש בערכאה קודמת בית המשפט רשאי לשקול גם את השאלה אם דחיית ההגשה הייתה כדין, וממילא בית המשפט יכול (ובמקרים מסוימים, חייב) להידרש לתוכן המסמך בעת קבלת ההחלטה. ואולם, אלה מחייבים הגשת בקשה לצירוף ראיה, בגדרה ניתן להגיש את הראיה שמבקשים לצרפה, בליווי הנימוקים לכך.

בנסיבות אלה, דין הבקשה להתקבל. המזכירות תשיב למערערות את חלק ב' של תיק המוצגים שהגישו. עד ליום 15.12.2022 המערערות רשאיות להגיש מחדש את חלק ב' כאשר הושמטה ממנו חוות הדעת, ובדף הפתיח למוצג מבוארת ההשמטה.

אין בהחלטה זו כדי למנוע מהמערערות להגיש בקשה מתאימה לצירוף ראיה.