ע"א 7756/08 פדהצור לגזיאל נ. הועדה המקומית לתכנון ולבניה בני ברק

המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה לצו למסירת חזקה על פי סעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, לגבי חלק מחלקה שבבעלות המבקשים (הפ 272/08). ביום 30.4.2008 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא י' זפט ) בגדרו ניתן הצו שנתבקש.

מדובר בהפקעה של שטח תת קרקעי בחלקה שבבעלות המבקשים לצורך הקמת הרכבת התחתית באזור בני ברק. יצוין כי על פי הסכם שנחתם על ידי המדינה עם הזכיין לביצוע עבודות פיתוח הרכבת התחתית, נקבע כי השטח יימסר לידיו עד ליום 28.5.2008.

ביום 1.5.2008 הגישו המבקשים בקשה לבית המשפט המחוזי לעיכוב ביצוע פסק הדין (בש"א 9091/08). טרם ניתנה החלטה בבקשה זו.

על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה (ע"א 7756/08) בגדרו הגישו הם את בקשת עיכוב הביצוע שלפני.

בגדר הבקשה טוען בא כוח המבקשים כי מאחר ועסקינן בפסק דין המורה על מסירת חזקה במקרקעין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ותסוכל מטרת הערעור אותו הגישו על פסק הדין. למשיבה עם זאת לא ייגרם לשיטתו כל נזק מעיכוב הביצוע.

בעניין סיכויי הערעור טוען בא כוח המבקשים כי טובים הם. לשיטתו בחרה המשיבה להפקיע רק את החלק התת קרקעי של החלקה שבבעלות המבקשים על מנת להימנע מן החובה לפצות אותם כל הנזקים שייגרמו להם, ואף סימנה את קו ההפקעה באופן שלא ניתן לעמוד בו. העדים שהציגה המשיבה בפני בית המשפט המחוזי לא התייחסו כלל לנזק הצפוי להיגרם ליתרת חלקתם של המבקשים או לדרכים בהם ניתן למנוע או להקטין נזק זה. בית המשפט המחוזי לא נתן לשיטתו מענה בפסק דינו לנזק הצפוי. כן נטען, כי פסק הדין לא התייחס לטענות שונות שהעלו המבקשים לעניין חוסר תום לב מצד המשיבה בניהול המשא ומתן מולם למסירה מוסכמת של החזקה במקרקעין. בא כוח המבקשים מלין גם על שבית המשפט המחוזי לא נעתר לבקשה שהוגשה לו ליתן שהות להגשת חוות דעת מומחה מטעמם על אף שלא הייתה דחיפות מיוחדת במתן פסק הדין.

מנגד טוענים באי כוח המשיבה כי יש לדחות את בקשת המבקשים על הסף עקב העובדה שטרם ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בבקשתם והמבקשים אף לא נקטו למיטב ידיעתה כל פעולה לבירור מה עלה בגורל בקשתם או לזירוז הטיפול בה.

לגופו של עניין טוענים באי כוח המשיבה כי המבקשים מעלים טענות בלתי מבוססות בעניין נזקים עתידיים אפשריים מבלי לתמוך בהן או להוכיחן. נזקים אלו מוכחשים על ידי באי כוח המשיבה. מה גם שטענות אלו נדחו על ידי בית המשפט המחוזי אשר מצא כי לא הונחה בעניינן תשתית ראייתית וכי על כל פנים מקומן של טענות ממין זה הוא בתביעת פיצויים. מוכחש אף כי לא ייגרם נזק למשיבה במידה ויוחלט על עיכוב ביצוע פסק הדין ונטען כי לאור ההסכמים עליהם היא חתומה, חייבת היא למסור את החזקה בשטח לידי זכיין הרכבת התחתית בהקדם האפשרי.

בעניין סיכויי הערעור טוענת המשיבה כי המבקשים לא הניחו כל נימוק ממשי מדוע סיכויי הערעור טובים הם. יתרה מכך, לשיטת המשיבה לאור כך שהמבקשים אינם חולקים על חוקיות ההפקעה, הצורך בה או הדחיפות בקבלת השטח, אלא טוענים אך לנזקים בלתי מבוססים שעלולים להיגרם לנכסים שבבעלותם, הערעור נעדר כל סיכוי.

באי כוח המשיבה מכחישים את טענת המבקשים כי היא הפקיעה רק את החלק התת קרקעי על מנת להימנע מפיצויים, וטוענים כי מקום שניתן להפקיע אך את החלק התת קרקעי חייבת המשיבה לעשות כן על מנת לצמצם את הפגיעה בקניינו של הפרט. בעניין סירוב בית המשפט המחוזי ליתן למבקשים שהות להגשת חוות דעת מומחה מטעמם נטען, כי מאחר והמבקשים ביקשו זאת רק במועד השמעת סיכומי הצדדים, על אף שכל טענות המשיבה היו מצויים בידיהם זמן רב טרם למועד דיון זה, בדין דחה בית המשפט המחוזי את בקשתם. מוכחשת אף הטענה כי קו ההפקעה שסומן אינו נכון ואינו אפשרי ונטען כי מדובר בטענה חדשה שהובאה לראשונה בבקשה זו וללא כל בסיס עובדתי ומטעם זה יש לדחותה. מובהר גם כי קו ההפקעה נבחר על פי תכנון מפורט הנדרש לביצוע הפרויקט ומתוך מטרה לצמצום הפגיעה בזכות הקניין ומובן כי בכוונת המשיבה לתפוס אך שטח זה.

בנוסף לכל אלו טוענים באי כוח המשיבה כי עומדת לה חזקת כשירות המעשה המינהלי והמבקשים לא הביאו כל ראיות מטעמם על מנת לסתור חזקה זו. כך, לשיטתם אף עם יתקבלו טענות המבקשים לעניין קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי אין בכך על מנת לסייע בידי המבקשים. המבקשים מחזיקים שלא כדין במקרקעין המיועדים ממילא לדרך ציבורית ואף בשל כך אין מקום להיעתר לבקשתם.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ראשית דבר אציין, כי דין הבקשה להידחות מן הטעם שטרם ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשת עיכוב הביצוע שהגישו המבקשים בפניו. מכאן, שבית המשפט המחוזי טרם סירב ליתן

עיכוב ביצוע ואין אנו מצויים בגדרה של תקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, על פיה תידרש ערכאת ערעור לבקשה מעין זו.

יחד עם זאת אף לגופם של דברים אין אני סבור כי יש להיעתר לבקשה.

מן המפורסמות הוא, כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים, והדבר ייעשה רק במקרים חריגים. כך, למשל, יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות כי באם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו עליו יתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נ(1) 668, 672 (1996); ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ(5) 403 (1997)). בנסיבות העניין לא ניתן לומר כי המבקשים עמדו בנטל זה.

מעיון בבקשה עולה כי המבקשים אינם מצביעים על כל נזק ממשי מבוסס העלול להיגרם להם מעצם ההפקעה, כפי שאושרה על ידי בית המשפט המחוזי. עיקר טענותיהם נשענות על סברה, שלא בוססה בראיות, כי המשיבה תיאלץ לחרוג מקו ההפקעה שאושר. טענה זו אין לה מקום כפי שנטענה ללא ביסוס. יצוין כי בדין לא נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המבקשים למתן שהות להגשת חוות דעת מומחה מטעמם, מששהות זו נתבקשה אך בסיכומי בא כוחם בבית המשפט. יתרה מכך, כפי שציין אף בית המשפט המחוזי, במידה ותהה חריגה מהשטח שהופקע תעמוד למבקשים עילה כנגד המשיבה היות וחריגה זו לא תהה מן הסתם על פי צו מסירת החזקה שניתן.

לא מצאתי אף שיש בטענתם כי ייגרם נזק ליתר החלקה שבבעלותם כדי להצדיק את מתן עיכוב הביצוע. טענה זו לא בוססה אף היא בראיות ומקובלת עלי עמדת בית המשפט המחוזי כי מקומה בתביעת פיצויים, ככל שתוגש כזו ולא בהליך שבפני.

יתר טענות המבקשים בעניין חוסר תום לב של המשיבה במגעים מולם ובעניין קבלת החלטת ההפקעה אך משיקול של הימנעות מתשלום פיצויים, נטענו אף הן בעלמא וללא כל ביסוס ואינני סבור כי יש להידרש אליהן בשלב זה.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.