ע"א 777/02 אבשלום להב נ. כלל חברה לביטוח בע"מ

בפני בקשה להוצאת מוצגים מתיק מוצגים שהגישה המשיבה. בבסיס הבקשה מצויה הטענה, כי המוצגים אשר הוצאתם מבוקשת לא היו כלל בפני בית משפט קמא.

הכלל הוא, כי תיק המוצגים המוגש לבית משפט זה אמור לכלול העתקים של מוצגים שהוגשו לערכאה הדיונית, ללא כל תוספות, הבהרות או השמטות כלשהן. מוצגים אשר לא הוגשו, אינם יכולים להיות מוגשים לראשונה בבית משפט זה, אלא אם הוגשה בקשה להגשת ראיות נוספות אשר בית המשפט קיבלה (לעניין זה ראו את הנחיות הנשיא שמגר בדבר אופן הטיפול בבקשות להגשת ראיות נוספות בערעור המתנהל על פי צו לסיכומי בכתב, פ"ד מ"ו(3) 1). על רקע כללים יסודיים אלה, ניתן לבחון את טענות הצדדים ביחס למוצגים המסוימים.

א.מוצגים 1 ו-2. מוצג 1 הינו בקשה לתשלום תכוף מטעם המערער שנדונה בבית משפט קמא. מוצג 2 הינו בקשה אחרת לתשלום תכוף מטעם המערער וכן תצהיר משלים מטעמו. המערער טוען כי מוצגים אלו לא הוצגו כלל בפני בית משפט קמא. אף המשיבה אינה גורסת כי מוצגים אלו הוגשו כראיה בבית משפט קמא. טענתה היא, כי הבקשות לתשלום תכוף הן חלק מתיק בית משפט קמא, ועל כן לא היה צורך להגיש את החומר כראיה. לעניין זה, טובה בעיני תשובתו של המערער, לפיה לגבי בקשות דומות לתשלום תכוף, ביקשה המשיבה כי יוגשו כראיה, ואלה אף סומנו כראיה. אכן, בפסק הדין התייחס בית המשפט לבקשות שהוגשו כראיה, אך לא למוצגים 1 ו-2, אשר לא הוגשו כראיה. יש להוסיף, כי השימוש שמבקשת המשיבה לעשות במוצגים אלה הוא שימוש עובדתי ראייתי מובהק. עוד יש להוסיף, כי עולה מן החומר, שהבקשות לתשלום תכוף נשמעו במסגרת דיונית נפרדת, ולא כחלק מן התיק העיקרי. יש להוסיף ולהפנות לספרות, בה צוין, כי אפילו ביחס לבקשות ביניים שמהוות חלק מן התיק העיקרי, יש צורך בהגשת מסמכים שהוצגו בהן כראיה בתיק העיקרי, ואין די בהצגתם בהליך הביניים לשם קבלתם כראיה (לעניין זה ראו דבריו של י' זוסמן, "סדרי הדין האזרחי" , מהדורה שביעית 1995, בעמ' 496).

בנסיבות אלה, יוצאו מוצגים 1 ו-2 מתיק המוצגים של המשיבה ויימחק סעיף 3 מסיכומי המשיבה, הנסמך על מוצגים אלה. יצויין, כי באין בקשה קונקרטית מצד המערער למחיקת סעיפים נוספים מסיכומי המשיבה, לא ראיתי מקום לפעולה יזומה מצד בית המשפט.

ב.מוצג מס' 8. בהסכמת המשיבה, יוצא העמוד הראשון של מוצג מס' 8 מתיק מוצגיה.

ג.מוצג מס' 9. מדובר בתמליל קלטת שנתקבל כראיה בבית משפט קמא, בתנאי שתוגש הקלטת עליה הוא מבוסס. הקלטת לא הוגשה בסופו של דבר. טענת המשיבה לגבי הקלטת, לפיה "...טכנית לא ניתן לצרפה..." אינה נהירה לי. מכל מקום, אין חולק כי בית משפט קמא קבע כי התמלול יקובל כראיה בתנאי שתוגש הקלטת אשר מתומללת בו. התנאי לא התקיים. משכך, דינו של התמליל כדין מסמך שלא נתקבל כראיה בבית משפט קמא. המשיבה תוציא את מוצג מס' 9 מתיק המוצגים שהגישה.

יובהר, כי התמליל נשאר בתיק בית משפט קמא, ולמשיבה שמורה הזכות, אם תחפוץ בכך, להגיש בקשה להגשת ראיות נוספות, הן לעניין התמליל והקלטת והן לעניין מוצגים 1 ו-2. בקשה כזו, אם וכאשר תוגש, תובא בפני ההרכב שידון בתיק.

סיכומו של דבר, המזכירות תוציא מתיק המוצגים של המשיבה את מוצגים 1, 2, 9 ואת העמוד הראשון ממוצג מס' 8 ותחזירם למשיבה. כמו כן, תמחק המשיבה את סעיף 3 לסיכומיה, המסתמך על מוצגים 1 ו-2.

סיכומים מתוקנים יוגשו תוך 7 ימים מקבלת החלטה זו. המשיבה תישא בהוצאות המערער בבקשה זו בסך 1,000 ₪. לסכום זה יש לצרף מע"מ כדין וכן הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל.