ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 7777/95
בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד השופט ת' אור
כבוד השופט א' ריבלין
המערערים : 1. עזבון המנוח מוסטפא עבידאת
2. עפאף עבידאת
3. עלי עבידאת
4. מיאדה עבידאת
נגד
המשיב ה : מדינת ישראל
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 30.11.95 בת"א 732/92 שניתן על ידי כבוד השופטת י' הכט
בשם
המערערים : עו"ד עמוס גבעון
בשם
המשיב ה: עו"ד מ' חשין
פסק דין
השופט ת' אור :
1.בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתביעת המערערים נגד המשיבה. המערערים 4-2 הינם אלמנתו וילדיו הקטינים של המנוח מוסטפא עבידאת ז"ל, אשר מצא את מותו ביום 17.10.92 כתוצאה מירי על ידי איש משטרה. בבית המשפט המחוזי הגיעו הצדדים להסכמה, על פיה נטלה על עצמה המדינה אחריות לפיצוי המערערים בשיעור 75% מגובה נזקיהם עקב מותו של המנוח. הדיון נסב, על כן, על גובה הנזק.
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור זה. בערעור שבפנינו הועלו על ידי המערערים מספר טענות נגד מיעוט סכום הפיצויים שנפסק למערערים 4-2 בתביעתם כתלויים.
2.במהלך הדיון בקדם ערעור שהתקיים בתיק זה, הוגשה על ידי המשיבה בקשה להגשת ראיה נוספת, על פיה נשאה בינתיים אלמנתו של המנוח, המערערת השניה ( להלן: המערערת ) לאחר. אין מחלוקת, ובא כוח המערערים הודה בכך במפורש, שהמערערת אכן נשאה לאחר ביום 14.8.97. לטענת המשיבים, עובדה זו יש בה לשנות מעיקרו את בסיס חישוב הפיצויים המגיעים למערערים כתלויים.
על פי הכללים המקובלים עלינו בעניין קבלת ראיות נוספות בערעור, נראה לנו שיש לקבל את הראיה הנוספת כאמור. המדובר בראיה, אשר לא היתה יכולה להיות בידיעת המשיבה בעת הדיון בבית המשפט המחוזי, המשמיטה את תשתית חישוב הפיצויים המגיעים לתלויים, ובעיקר, כמובן, לאלמנה.
3.נוכח קבלת הראיה כאמור, יש לברר מספר עובדות הנגזרות מהמצב החדש, על פיו מתאריך 14.8.97 תלויה האלמנה באחר. אנו מחליטים, על כן, לקבל את הערעור, לבטל את פסק הדין ולהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי. הצדדים יהיו רשאים להביא בפני בית המשפט המחוזי ראיות נוספות הקשורות בראיה הנוספת כאמור ובהשלכותיה, כולל חישובים אקטואריים ככל שיידרש. לאחר מכן, יינתן פסק הדין על ידי בית המשפט המחוזי מחדש.
4.בשולי פסק הדין נבקש להעיר הערה. במהלך הדיון בקדם הערעור הועלתה הצעה, לה הסכימו באי כוח הצדדים. ההצעה גם מצאה ביטוי בהסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים, אשר לאחר מכן בוטל בהסכמה. על פי הצעה זו, ייקבע כושר השתכרותו של המנוח, לולא התאונה, בשיעור 3,000 ש"ח, במקום בסכום של 2,053 ש"ח כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי. יש לקוות שהצדדים לא יחזרו בהם מהסכמתם לעובדה זו, ופסק הדין יינתן על פי נתון זה.
הוחלט לקבל את הערעור כאמור בפיסקה 3 לעיל.
בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות.
ניתן היום, כו' באלול התשנ"ט (7.9.99).
המשנה
לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
95077770.
E14
/עכב