ע"א 7798/02 ישראל רוזנפלד נ. מדינת ישראל

1.לפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 20.9.02, בה דחיתי את בקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע של גזר דין שהושת עליו. בהחלטה ניתנה ארכה מסוימת למבקש עד שיחל בריצוי עונשו. קבעתי, כי עליו להתייצב לביצוע העונש ביום 24.11.02. עשיתי כן על מנת לאפשר למבקש "להסדיר את העניינים הנוגעים להכנת ערעורו" טרם יחל בריצוי העונש. על פי הסכמת המשיבה נדחה מועד ההתייצבות ליום 31.12.02.

2.בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את המבקש בביצוען של ארבע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. העונש שהוטל על המבקש היה ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל, מאסר מותנה של שנה אחת וכן קנס של 4,000,000 ש"ח, או שלוש שנות מאסר תמורתו. גזר הדין ניתן ביום 4.8.02. בגזר הדין נקבע, כי המבקש יתייצב לריצוי העונש ביום 18.9.02. על פי הכרעת הדין, הונה המבקש את המדינה וגופים אחרים שפעלו מכוחה וקיבל במרמה אישורים לפי החוק לעידוד השקעות הון, תשי"ט-1959. מדובר במעשי מרמה שסכומם הכולל מגיע לכ-8,000,000 דולר. בהחלטתי הנזכרת ציינתי שהמקרה של המבקש דומה למקרה של אחר, מקס רודמן. בעניינו הוחלט בבית משפט זה, על ידי חברתי השופטת א' פרוקצ'יה, כי אין מקום לעיכוב ביצועו של עונש מאסר לריצוי בפועל של ארבע וחצי שנים שהושת עליו בשל ניצול לרעה של כספי המדינה שניתנו לפי החוק האמור ( ע"פ 446/01 רודמן נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5)25).

3.המבקש היה מיוצג בבית משפט קמא על ידי סניגור שנבחר על ידו. אותו סניגור לא המשיך לייצגו לאחר מתן פסק הדין. המבקש הגיש בעצמו הן את הערעור והן את הבקשה לעיכוב ביצוע. לאחר שניתנה החלטתי ביום 20.9.02, קיבלה על עצמה הסניגוריה הציבורית לייצג את המבקש בהליך הערעור. הסניגור שהתמנה עתר לעיון חוזר בהחלטה. המשיבה הסכימה לכך שתוגש בקשה לעיון חוזר, אך לגופם של דברים טוענת היא שאין מקום להעתר לבקשה. ראוי לציין, כי עיקר הטענות שהעלה הסניגור המלומד אינן טענות חדשות, אלא טענות שעמדו בפניי בעת הדיון הקודם. הטענה החדשה נוגעת לייצוג הנוכחי של המבקש, על רקע המורכבות הרבה של התיק. מדובר בתיק רב היקף. די אם אציין, כי הפרוטוקול משתרע על יותר מ-3000 עמודים. מכאן הטענה שיקשה על הסניגוריה להכין כראוי את הערעור בעת שהמבקש נמצא בכלא.

4.שני שיקולים הם שמביאים אותי לכלל דעה, כי יש מקום להעתר לבקשה: ראשית, הסכמתה של המדינה לעצם עריכת דיון לשם "עיון חוזר". שנית, העובדה כי הערעור קבוע לשמיעה בחודש מרץ 2003.

איני רואה צורך להידרש לשאלה האם בית המשפט מוסמך לדון בבקשה לעיון חוזר בהחלטה הדוחה בקשה לעיכוב ביצוע, וכן בשאלה מה היחס בין עיון חוזר לבין דחיית ביצוע של עונש "פעם נוספת מטעמים מיוחדים שיירשמו", כאמור בסעיף 87(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. עמדתה של המשיבה מוקשית היא. אם אכן קיימת הצדקה לעיין מחדש בהחלטה מיום 20.9.02 ראוי להסכים לבקשה. לעומת זאת, אם המשיבה בדעה, כי אין מקום לבקשה, מה היסוד להסכמתה שיערך דיון בבקשה לעיון חוזר?! בצידה של תמיהה זו ראוי להתחשב אף בנתון הנוסף, היינו, שהערעור קבוע לשמיעה בעוד כחודשיים ומחצה. כזכור, המועד להתייצבותו של המבקש לריצוי העונש הוא 31.12.02. הפועל היוצא הוא שעל פי המצב דהיום יחל המבקש בריצוי העונש בעוד ימים אחדים, כאשר ערעורו יישמע תוך זמן קצר יחסית. כאשר מצרפים יחדיו את עמדתה האמורה של המדינה לנתון בדבר מועד שמיעתו של הערעור, נראה לי כי דין הבקשה להתקבל.

5.אי לכך, הנני נעתר לבקשה ומורה לעכב את ביצוע העונש שהושת על המבקש עד להכרעה בערעור. הערבויות הקיימות שנועדו להבטיח כי המבקש יתייצב לריצוי העונש יעמדו בתוקפן.