ע"א 7837/02 מיבר יוסף נ. משה גייגר

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטת ג' (דה-ליאו) לוי). המבקש והמשיב 2 (להלן - התובעים) הגישו תובענה למתן סעד הצהרתי לפיו זיכרון הדברים שנחתם, לטענתם, בינם ובין יצחק גייגר ז"ל (להלן – המנוח), לגבי רכישת מגרש ועליו בית מגורים בצפת מן המנוח - תקף. הדיון בתביעתם אוחד עם הדיון בתביעתו של המשיב 1, שהינו מנהל עזבונו של המנוח. המשיב 1 ביקש, כי בית משפט קמא יצהיר שלא נחתם כל הסכם בין התובעים לבין המנוח, ולפיכך יורה על ביטול הערת האזהרה שנרשמה לטובתם. בפסק הדין קבע בית משפט קמא כי זיכרון הדברים בטל וכי הערת האזהרה תימחק. בהסכמה, עוכב ביצועו של פסק הדין על ידי בית משפט קמא עד ליום 15.9.02. ביום 12.9.02 הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה ובה בעת עתר לעיכוב ביצועו של פסק הדין עד להכרעה בערעור. המשיב 2 אינו שותף לערעור על פסק הדין או לבקשה לעיכוב ביצועו.

2.המנוח היה בעלים של מגרש ועליו בית מגורים בעיר צפת. לטענת התובעים, ביום 30.3.99 נחתם בינם לבין המנוח זיכרון דברים, לפיו רכשו מהמנוח את הנכס תמורת 240,000 דולר. לגרסתם, במעמד החתימה שילמו למנוח סכום של 100,000 דולר במזומן. המסמך המקורי נשאר לדבריהם בידי המנוח, בעוד שבידיהם נותר עותק צילומי בלבד. המנוח נפטר ביום 26.4.99. ביום 25.5.99 רשמו התובעים לטובתם הערת אזהרה על הנכס.

3.בית משפט קמא קבע, כי בתביעה נגד עיזבון נטל ההוכחה על התובעים הינו מעבר לרמה הנדרשת בהליך אזרחי רגיל. השופטת קמא לא קיבלה את העותק הצילומי של זיכרון הדברים כראיה לתוכנו. היא הוסיפה והדגישה סתירות שעלו בין עדות המבקש לבין עדות המשיב 2. כן נקבע, כי התובעים לא הביאו כל ראייה לגבי מקורו של הכסף המזומן אותו שילמו לטענתם וגם לא הוכח כי הסכום הנטען הופקד באי אלו מחשבונות הבנק של המנוח. השופטת קמא אף קבעה, כי לחובתם של התובעים עומדת העובדה, כי רק כחודש לאחר פטירת המנוח רשמו הם את הערת האזהרה וכי תביעתם לבית המשפט הוגשה שישה חודשים לאחר הרישום. מומחה שמונה מטעם בית המשפט קבע כי ישנה ודאות כי החתימה הינה חתימתו של המנוח אולם בתשובה לשאלת הבהרה השיב, כי דרגת הוודאות במסקנתו אינה מקסימלית היות שמדובר בצילום ולא במסמך המקורי.

4.דין הבקשה להידחות, בין אם נתייחס לבקשה דנא כבקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין ובין כבקשה לסעד זמני בערעור.

עיון בפסק הדין דלמטה ובהודעת הערעור יגלה כי סיכוייו של הערעור אינם מרשימים. הכרעתו של בית המשפט נתבססה בעיקרה על ממצאים של עובדה, תוך התחשבות בדיני הראיות החלים כאשר מוגשת תביעה נגד עיזבון וכאשר מבקשים לעשות שימוש בראייה משנית. יש אף לזכור כי הערעור עצמו הוגש רק על ידי אחד מן התובעים. זאת ועוד, מנהל עזבונו של המנוח התחייב כי היה והערעור יתקבל, ניתן יהיה להשיב למערער את שווין הכספי של זכויותיו בנכס.

5.הבקשה נדחית. המבקש יישא בשכר טרחת עורך דין בסכום של 4,000 ש"ח.