ע"א 7853/00אחמד סאהר עונאללה נ. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ

המבקשים, העוסקים בין היתר בבניית מבנים לשימוש מסחרי, טוענים בגדר תובענה המתנהלת בבית-המשפט המחוזי בנצרת, כי המשיב (להלן: הבנק) הפר חוזה שנכרת בינו לבינם בעל-פה, שלפיו התחייב הבנק להעניק למבקשים ליווי פיננסי. עוד נטען, כי הבנק הפר הסכם זה, ועל-כן נקלעו המבקשים לחובות ונגרמו נזקים כבדים לעיסקם.

במסגרת תובענה זו נתבקש וניתן צו-מניעה זמני, לפיו נאסר על הבנק לממש שעבודים ומשכונות שהוטלו על נכסי המבקשים, וזאת בתנאי שהמבקשים יפקידו ערבות בנקאית בסך 500,000 ש"ח כקבוע בהחלטה, וכן ישלמו מידי חודש, עד למתן פסק-דין בתובענה, את תשלומי הריבית בגין חובם לבנק.

תוך התנהלות התובענה ביקשו המבקשים להשכיר את אחד המבנים, עליהם הוטל שעבוד לטובת הבנק. הבנק הסכים לכך, ובלבד שדמי השכירות יועברו לידיו על-חשבון קרן החוב. בהתאם להסכמה זו הושכר המבנה, ולטענת המבקשים, הופקדה בבנק המחאה על סך 29,000 דולר ארה"ב (להלן: ההמחאה), על-חשבון קרן החוב. ברם, לטענת המבקשים, לא הפחית הבנק את סכום ההמחאה מיתרת חובם, ועל-כן פנו הם לבית-המשפט המחוזי בבקשה להורות לבנק להפחית את סכום זה מיתרת החוב.

בית-המשפט המחוזי (השופט אברהם אברהם) קבע, כי סכום החוב טרם נקבע סופית, ועל-כן אין מקום להורות על הפחתת סכום ההמחאה מסכום שטרם נקבע שעורו.

מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי, בגידרה שבו המבקשים על טענותיהם כפי שנטענו בבית-המשפט המחוזי והטעימו, כי כל עוד לא הופחת סכום ההמחאה מסכום החוב, ממשיכים הם לשלם ריבית אף בגין סכום זה. המשיבים תמכו יתדותיהם באמור בהחלטת בית-המשפט המחוזי והוסיפו, כי חובם של המבקשים לבנק מסתכם בעשרות מליוני שקלים, ועל-כן ממילא אין מקום למתן החלטה באשר להפחתה כה שולית מסכום זה.

לא מצאתי מקום למתן רשות לערער. בית-המשפט המחוזי קבע, כי על-מנת שצו המניעה יישאר בתוקפו, על המבקשים לשלם ריבית על החוב, כפי שעולה מהמסמכים שהובאו בפניו, אך לא קבע סופית את קרן החוב. בנסיבות אלה, אין מקום למתן הכרעה שיפוטית בגין כל הפחתה, לא-כל-שכן, הפחתה שולית ביותר, מסכום זה. ממילא, את כל טענותיהם, לרבות טענות בנוגע לחיוב יתר בריבית, יוכלו המבקשים להעלות בעת קביעת סכום החוב על-ידי בית-המשפט.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות הבנק בסך 5,000 ש"ח.