ע"א 7858/16 מעגן עבודות ימיות וצלילה בע"מ נ. עמי ביטון

מונחת בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ה"פ 5040-04-15, כב' השופטת ת' נאות פרי ), לפיו התקבלה המרצת פתיחה שהגיש המשיב, ונקבע כי הסכם שנכרת בינו לבין המבקשות ביחס לנכס מקרקעין שבבעלות המשיב (להלן: הנכס ) לא נכנס לתוקף.

1.זהו הרקע הנדרש לעניין: במהלך שנת 2013 נחתם הסכם בין המשיב לבין המבקשות (להלן: ההסכם ) . על פי ההסכם, המבקשות ירכשו מהמשיב את הנכס ויבנו בו בניין מגורים שיכלול לכל הפחות 9 יחידות דיור, בתמורה לסכום כסף מסוים וכן בתמורה לדירת גג בפרויקט (להלן: הדירה ). מכוח ההסכם נרשמה לזכות המבקשות הערת אזהרה על הנכס (להלן: הערת האזהרה ).

בסעיף 5 להסכם נקבע תנאי מתלה, לפיו:

"הצדדים מסכימים, כי תנאי לכניסתו לתוקף של הסכם זה על נספחיו ותנאיו, הוא קבלת היתר בנייה ו/או אישור בכתב מהוועדה המקומית, לפיהם יאושר לקונים להקים בנכס בניין מגורים הכולל לכל הפחות 9 יחידות דיור" (להלן:

התנאי המתלה ).

בנוסף, סעיף 6.2.2 להסכם התייחס לדירה ככוללת את המאפיינים הבאים:

"דירת גג בת 5 חדרים הפונה לכיוונים צפון-מזרח-דרום, ששטחה יהיה כ-100 מ"ר ברוטו ואשר תכלול מרפסות בשטח כולל של 40 מ"ר, מחסן בשטח של כ-4 מ"ר וחנייה. היחידה תמוקם בקומות העליונות (קומה עליונה + קומת יציאת חדרים מגג הבניין) בבניין שיבנו הקונים על גבי המקרקעין נשוא הסכם זה".

המשיב הגיש המרצת פתיחה כנגד המבקשות, במסגרתה עתר לסעד הצהרתי לפיו ההסכם בטל ומבוטל בשל אי התקיימות התנאי המתלה (לצד טענות חלופיות שלא נדונו ואינן רלוונטיות). כמו כן, עתר המשיב לצו עשה לביטול הערת האזהרה. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדתו, וקבע, בין היתר, כדלקמן: ראשית, התנאי המתלה לא התקיים. בכלל זאת, נקבע כי האישור בעל פה שניתם על ידי מהנדס הוועדה המקומית לתכנון ובניה קריות (להלן: הוועדה ) אינו מקיים את התנאי המתלה, שכן נדרש אישור בכתב וכן הוכח כי האישור בעל פה ניתן בפגישה שהתקיימה עובר לחתימה על ההסכם; גם מכתב הוועדה אינו מקיים את התנאי המתלה, שכן אין הוא מהווה אישור ברור ומפורש כי אכן תתקבל הבקשה לבנות 9 יחידות דיור בנכס; היתר בנייה לא ניתן, ואף לא הוכח שהוגשה בקשה להיתר. שנית, המועד להתקיימות התנאי המתלה חלף, שכן חלפה למעלה מתקופה סבירה להתקיימותו. שלישית, המשיב לא פעל לסיכול התנאי המתלה, ודאי לא בזדון, ברשלנות או בחוסר תום לב, והיה זכאי לעיין בתכניות הדירה ולדרוש דרישות בעניינה מכוח הוראות ההסכם. תיאור הדירה בהסכם היה כללי ובלתי מפורט, ולכן אי הסכמתו של המשיב לחתום על הבקשה לקבלת היתר בניה עד שלא יוסכם על התכניות לדירתו היא סבירה. כמו כן, בידי המבקשות היה ייפוי כוח לחתום בשמו של המשיב על כל המסמכים שנדרשו, וגם מסיבה זו אין לקבל את טענתן לפיה המשיב הוא שמנע את התקיימות התנאי המתלה.

המבקשות הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, שהתקבלה באופן חלקי. לעניין סיכויי הערעור נקבע, בניסוח זהיר, כי אלה אינם נחשבים כטובים במיוחד. עוד נקבע כי משמעות פסק הדין מבחינת המבקשות היא אך ורק כלכלית, ולכן לא הוכח גם כי מאזן הנוחות נוטה לטובתן. יחד עם זאת, מאחר ואי עיכוב הביצוע יהפוך במובן מסוים את האפשרות לקבלת סעד אכיפה לבעייתית, ומחמת הזהירות – היות ולא ניתן להעריך כראוי את סיכויי הערעור בשלב שבו טרם הוגש – הוחלט על עיכוב זמני, בכפוף לתנאים, לפרק זמן של 60 ימים שיאפשר למבקשות להגיש את הערעור ולצידו בקשה לעיכוב ביצוע. כך אכן נעשה: המבקשות הגישו ערעור על פסק הדין, ולצידו בקשה לעיכוב ביצוע – היא הבקשה שבפניי. יוער כי לטענת המבקשות, בכוונתן להגיש בקשה נוספת לערכאה הדיונית, במקביל, על מנת להאריך את תוקפה של ההחלטה בעניין עיכוב הביצוע. הצדדים נמנעו מלעדכן האם בקשה כזו הוגשה בפועל, והאם בית המשפט קמא נעתר לה. בכל מקרה – ולאחר הבעת התנצלות על העיכוב במתן ההחלטה, עקב תקלה פנימית – אכריע בבקשה שבפניי על פי החומר.

2.לטענת המבקשות, לערעורן יש סיכויים טובים מאוד להתקבל, לנוכח שגיאות שנפלו בפסק הדין. כך, למשל, נטען כי הקביעה לפיה התנאי המתלה נועד להגן גם על האינטרסים של המשיב התבססה על עדויות וטיוטות מוקדמות של ההסכם, חלף התבססות על ההסכם החתום והגמור הסותר אותן; כי די היה באישור בעל פה או במכתב הוועדה כדי לקיים את התנאי המתלה; כי בית המשפט קמא לא הביא בחשבון את ההתפתחויות והתנהגות הצדדים בהמשך בקשר עם קיומו של התנאי המתלה, לרבות סיכולו על ידי המשיב באמצעות דחיית התכנית הראשונה שהוצעה לו בנוגע לדירה; כי המשיב פעל בחוסר תום לב ולא אישר – בזדון – את התכניות שהוצגו לו, הגם שלא היה זכאי לקבלן מלכתחילה; כי ההסכם פירט באופן מדוקדק את פרטי הדירה שניתן היה לפרט בשלב התכנון; כי מדובר בהסכם קומבינציה ולא בהסכם מכר רגיל, שאין בו "חורים"; ועוד. לעניין מאזן הנוחות, נטען כי הוא נוטה לטובת המבקשות שכן המשיב ו/או מי מבני משפחתו ממשיכים להתגורר בנכס נשוא ההליך כפי שהיה בעבר, כך שהסטטוס קוו נותר ללא שינוי. עוד נטען כי פסק הדין גורר אחריו תוצאות קשות ביותר עבור המבקשות, כך שאם יתקבל הערעור לא תוכלנה להשיב את המצב לקדמותו ולמצער יקשה עליהן מאוד לעשות זאת, שכן המשיב יוכל לפעול למכירת הנכס לצד ג'.

המשיב מתנגד לבקשה. נטען כי סיכויי הערעור הם קלושים. הטעם הוא כי תוצאת פסק הדין מבוססת על המערכת החוזית שנפרסה בפני בית המשפט קמא ועל העדויות שנשמעו, מרבית הממצאים הם ממצאי עובדה ומהימנות, וערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בכגון דא. באשר למאזן הנוחות, מדגיש המשיב כי הנכס לא היה בר שימוש למעלה מ-3 שנים, וכי עיכוב הביצוע יפגע קשות בו ובזכויותיו הקנייניות. מנגד, הפגיעה העלולה להיגרם למבקשות, אם בכלל, היא כללית גרידא וניתן לפצות בגינה בכסף היה ויזכו בערעורן.

3.לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, לרבות פסק הדין, וכן בתגובה לה – נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. כלל ידוע הוא, כי הזוכה בפסק דינו זכאי ליהנות מפרי זכייתו וכי הגשת ערעור כשלעצמה אינה מצדיקה עיכוב ביצוע (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). הפסיקה התוותה שני תנאים מצטברים שעל המבקש עיכוב ביצוע להוכיח: סיכויי ערעורו טובים, ומאזן נוחות הנוטה בבירור לטובתו – כך שאי עיכוב ביצוע פסק הדין יסב לו נזק שאינו בר-תיקון או יקים קושי ממשי להשבת המצב לקדמותו ככל שהערעור יתקבל.

לעניין סיכויי הערעור, סבורני כי אלה אינם גבוהים במידה המצדיקה היעתרות לבקשה. על פני הדברים, קביעותיו של בית המשפט קמא ביחס לאי התקיימות התנאי המתלה או אי סיכולו על ידי המשיב במזיד מבוססות על העדויות שנשמעו בפניו, כמו גם

על ההסכם והמסמכים האחרים, כגון מכתב הוועדה. באשר לחוסר תום ליבו הנטען של המשיב, אעיר – מבלי לקבוע מסמרות – כי עולה על פני הדברים קושי מסוים מטיעוני המבקשות. ראשית, לא ברור על מה טרונייתן, אם בכלל קיימת, ביחס לאי חתימתו של המשיב על התכנית השנייה לדירה (ראו והשוו: סעיפים 14 ו-28 לבקשה). שנית, לא ברור מדוע לא השתמשו בייפוי הכוח שעמד לטובתן. בכל מקרה, כאמור, אינני סבור כי סיכויי הערעור גבוהים דיים לצורך הדיוני של עיכוב ביצוע פסק הדין.

גם מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשות. הללו לא השכילו להצביע ולהראות מהו הנזק הבלתי-הפיך שייגרם להן אם תידחה הבקשה ויתקבל ערעורן. אמנם, אי עיכוב הביצוע יאפשר למשיב, בין היתר, למכור את הנכס לצד ג'. ואולם, כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו לעכב ביצוע באופן זמני, משמעותו של פסק הדין היא בעיקרה כלכלית, בוודאי שכך ביחס למבקשות. למשיב יש זכות קנויה ליהנות מפסק הדין שניתן לטובתו, שעניינו בזכויותיו הקנייניות. החריגים לזכות זו, המצדיקים עיכוב ביצוע, לא הוכחו במקרה שבפניי.

4.הבקשה נדחית. אין צו להוצאות בהליך זה .