ע"א 7866/07 יוסף אשכנזי נ. מנהל מס ערך מוסף

השופט א' א' לוי:

1.

השגה שהגיש המערער כנגד שומה שהוצאה לו נדחתה, ובעקבות כך ערך המשיב שומה מיוחדת לפי סעיף 77 לחוק מס ערך מוסף (להלן: החוק). על כך הוגש ערעור, ומאחר והמשיב חשש כי המערער יבריח את נכסיו, הוא עשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 112א(1) לחוק, ודרש ממנו כי ייתן ערובה לתשלום החוב. משהמערער לא עשה זאת, עתר המשיב בפני בית המשפט המחוזי, בהסתמך על לשונו של סעיף 112א(ד) לחוק למחוק את הערעור. בתשובתו לערעור טען המערער, כי העמיד ערובות מספיקות, ברם, את ההשקפה הזו לא אימץ בית המשפט המחוזי בהחלטתו מחודש אדר התשס"ז (פברואר 2007). עם זאת, החליט בית המשפט לעכב את ההחלטה בבקשה למחיקת הערעור, והעלה מיוזמתו את השאלה בדבר זכותו של מערער לברר את ערעורו לגופו, חרף אי-הפקדת הערובה, וזאת נוכח הזכות לגישה לערכאות. הואיל ועניין זה לא לובן בטיעוני הצדדים, ניתנה להם הזדמנות לעשות זאת בכתב, אולם מטעמים השמורים עמו בחר בא-כוח המערער דאז שלא לעשות זאת. בעקבות כך החליט בית המשפט המחוזי, ביום א' בתמוז התשס"ז (17 ביוני 2007), שלא להידרש לאותה סוגיה שהעלה ביוזמתו, ולהסתפק במחיקת הערעור כעתירת המשיב.

כנגד החלטה זו מופנה הערעור שבפנינו.

2.

בנימוקי הערעור נטען, כי בא-כוחו הקודם של המערער לא הביא לידיעתו את קיומה של ההחלטה מחודש אדר התשס"ז, ונודע לו עליה רק מתוך האינטרנט. לפיכך, עותר המבקש להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, כדי לקיים דיון כהלכתו בסוגיה אותה העלה בית המשפט בדבר זכות הגישה לערכאות. לחילופין, נתבקשנו להורות על ביטול החלטתו של בית משפט קמא למחוק את הערעור.

3.

אין בידינו להיעתר למערער. ערעורו לבית המשפט המחוזי לא נסמך על אותה טענה בדבר זכות הגישה לערכאות, והוא הסתפק בטענות בשאלת דיות הערבויות שהציג. חרף זאת, ניתנה למערער אפשרות לטעון בשאלה הנוספת, אולם הוא בחר שלא לעשות זאת, ועל כן הוא בבחינת מי שמחל על זכותו.

באשר לסעד הקבוע בסעיף 112א(ד) - זהו אכן סעד חריג, אולם יש לזכור כי הוא נועד ליתן בידי שלטונות המס כלים להתמודד עם מי שמתחמק מחובותיו על פי הדין, ועלול לנצל את הליכי ההשגה והערעור כדי להבריח את נכסיו. הוראה זו לא נועדה למנוע מנישום למצות את זכותו להביא את עניינו בפני ערכאה שיפוטית, אולם התנה זאת בסעד זמני של מתן ערובות, הוראה שאינה חריגה בדין הנוהג בישראל.

נוכח האמור לא ראינו מקום להורות על השבת הדיון לבית המשפט המחוזי, ואף לא ליתן את הסעד החלופי נוכח ממצאיו של בית המשפט המחוזי במישור העובדתי, והכוונה בעיקר להעברה של וילה יקרת ערך מהמערער לאביו בסמוך לאחר הוצאת השומה.

אי לכך, הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות המשיב בסכום של 20,000 ש"ח.