ע"א 7902/07 חליל ג'ודה נ. מדינת ישראל

1.

ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה אשר דחה את תביעת המערער לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו למערער בשל אירוע ירי מצד חיילי צה"ל במחנה הפליטים שאטי שבחבל עזה. לטענת המערער, מצבו הכלכלי והבריאותי אינו מאפשר לו להפקיד ערבון בהליך שבכותרת. כתוצאה מפגיעת הירי נקטעה רגלו של המערער והוא מתנייד כיום בכסא גלגלים. בבקשה נטען, כי ממועד האירוע המערער ומשפחתו נושאים בנטל הכספי של הוצאותיו הרפואיות וכי הוא זקוק לעבור ניתוח נוסף ברגלו, אך מפאת מצבו הכלכלי הקשה, הוא אינו מקבל את הטיפול הראוי. עוד נטען, כי כתוצאה מפגיעתו החמורה של המערער ובשל נכות בשיעור 64%, אין הוא מסוגל לעבוד ואין לו הכנסות כלשהן. אשתו הינה עקרת בית שאינה עובדת. לדבריו, משפחתו מתקיימת מתשלום חודשי שאותו הוא מקבל כעזרה סוציאלית מעמותת "הג'ריח הפלסטיני" בסך של 500 ₪ בלבד. המערער מוסיף וטוען, כי אין בבעלותו נכסים או כל רכוש, וכי הוא ומשפחתו מתגוררים בבית השייך להוריה של אשתו. המבקש מציין, כי אין באפשרותם של קרוביו לסייע לו מפאת מצבם הכלכלי הקשה. המערער סבור כי סיכויי ההליך טובים. המשיבה מתנגדת לבקשה, הן משום שלטענתה לא הוכח חוסר יכולת כלכלית והן משום שלטענתה סיכויי הערעור קלושים.

2.

אשר לסיכויי ההליך, הרי שלמרות שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות ובממצאים שבעובדה, ולמרות שבית המשפט המחוזי פסק כי השימוש בירי בנסיבות המקרה דנן אינו משתית עוולת רשלנות, הרי שנוכח פסיקתו של בית משפט זה בתביעה בגין נזקי גוף שנגרמו עקב פעולותיהם של חיילי צה"ל, אין לקבוע מראש, לצורך ההליך שבפני, כי סיכויי הערעור קלושים (ראו, לדוגמא, 5604/94 חמד נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(2) 498; ע"א 1354/97 עבאשה נ' מדינת ישראל , פ"ד נט(3) 193).

3.

אשר למצבו הכלכלי של המערער, עיקר טענות המשיבה מופנות לכך שהפרטים הנזכרים בתצהירו אינם מגובים בתיעוד, וכי אין סימוכין מספיקים לניסיונותיו הנטענים לגייס כספים לצורך מימון אגרה וערבון. אכן, ברגיל, המבקש לקבל פטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון חייב לתמוך את בקשתו במסמכים המעידים על כך. אולם בנסיבות העניין, בהתחשב בתנאים הידועים השוררים ברצועת עזה, איני סבורה כי יש לייחס משקל מכריע לטענה בדבר העדר תיעוד. יש לזכור בהקשר זה כי אין מחלוקת בדבר מצבו הרפואי של המערער ויש להניח כי לנכותו הקשה השפעה מכרעת על מצבו הכלכלי. באמור בבקשה ובתצהיר, על נספחיהם, יש כדי ללמד כי נוכח מצבו הכלכלי, יתקשה מאוד המערער בגיוס כספים לתשלום אגרה ולהפקדת ערבון, הנדרשים במסגרת הליך זה. השתכנעתי, כי סירוב הבקשה עלול לחסום את דרכו של המערער לבית המשפט ולסכל את זכות הערעור העומדת לו על פי דין. במצב דברים זה, ובשים לב למהות ההליך ולמעמדם היחסי של בעלי הדין, אני נעתרת לבקשה במלואה ופוטרת את המערער מן החובה לשלם אגרת ערעור ולהפקיד ערבון.