ע"א 7925-09 ע"א 7925-09

1.ביום 17.7.2011 ניתן פסק דיננו, בנוגע לפיצוי לו זכאים המערערים בתביעה שהוגשה 53 שנים לאחר הפקעת הקרקע על פי חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), התשי"ג-1953. בחלק האופרטיבי של פסק הדין נקבע כי:

"אנו מקבלים את הערעור במובן זה שהמערערים זכאים לפיצוי על פי הסכום שנקבע בפסק דינו של בית משפט קמא לפי חוות דעת השמאי דאו, אך אינם זכאים לפיצוי על פי הנוהל. למען הזהירות, סכום הפיצוי ישולם למערערים כנגד חתימתם על כתבי שיפוי למקרה שיתברר בעתיד כי הם אינם בעלי הזכויות הרשומים".

2.בחלוף כ-12 שנה לאחר מתן פסק הדין הגישו המערערים בקשה להבהרת פסק הדין. הסיבה לשיהוי הרב מקורה בהתפתחויות שאירעו לאחר מתן פסק הדין, כולל תביעה חדשה שהגישו המערערים בבית המשפט המחוזי ואשר הגיעה לפתחו של בית משפט זה (ע"א 2901/20 עזבון המנוח ח'אלד כסאב סעאבנה נ' רשות הפתוח (11.7.2022) (להלן: ההליך השני)). החשוב לענייננו, כי משך שנים סירבו המערערים לקבל את הפיצוי שנפסק על פי פסק דיננו, אך בסופו של דבר, לאחר שנים רבות, ולאחר שנדחה ערעורם במסגרת ההליך השני, נתרצו והסכימו לקבל את הפיצוי שנפסק לזכותם כנגד חתימה על כתבי שיפוי, כאמור בסיפא לפסק דיננו.

3.בבקשה דנן, עתרו המערערים להבהיר שהם זכאים לפיצוי על פי הנוהל או לפיצוי בצירוף הפרשי הצמדה, וכן להבהיר כי לנוכח קבלת הערעור בכל הנוגע לזהותם כבעלי המקרקעין, בטל גם החיוב בהוצאות בסך של 50,000 ₪ שנפסקו לחובתם בבית המשפט המחוזי בתיק נושא הערעור דנן.

4.דין הבקשה להידחות. כפי שנכתב בפסק דיננו:

"גם בדיון מקדמי שנערך בתיק זה, וגם במהלך הדיון בפנינו הציעו המשיבים למערערים פיצוי על פי הנוהל. אולם, המערערים סרבו לקבל את ההצעה. לאור זאת, אין לנו אלא לפסוק על פי הדין, קרי על פי הוראות חוק הרכישה. הנוהל בא ליתן תמריץ להימנע מניהול התדיינות משפטית והמשיבים אינם חייבים לנהוג על פיו מקום בו התובע בחר במסלול של התדיינות משפטית. מי שמסרב לפשרה נוטל על עצמו סיכון כי לא יקבל את שהוצע לו במסגרת הפשרה [...] משהציע המינהל עם תחילת ההליכים המשפטיים בבית משפט קמא פיצוי על פי הנוהל ואף חזר על הצעתו לאורך כל הדרך, אין למערערים אלא להלין על עצמם על כך שסרבו לקבל ההצעה".

מכאן, שיש לדחות את נסיונם של המערערים לחזור שוב ולטעון – במסגרת בקשה להבהרת פסק דיננו – כי הם זכאים לפיצוי על פי הנוהל או לפיצוי בצירוף הפרשי הצמדה (להבדיל מהפרשי הצמדה וריבית על פי הוראות החוק לתיקון דיני הרכישה לצורכי ציבור, התשכ"ד-1964, החל מיום 1.1.1950 ועד לתשלום בפועל). ושוב, אין למערערים אלא להלין על עצמם, וכפי שעולה מהבקשה, סירובם לקבל פיצוי על פי הנוהל, גרם להם להפסד של מליוני שקלים.

5.אשר לביטול ההוצאות בסך של 50,000 ₪ שנפסקו לחובת המערערים בבית המשפט המחוזי, הרי שפסק דיננו לא התייחס לכך, וככל שביקשו המערערים להבהיר נקודה זו, היה עליהם לפנות בבקשה לתיקון או להבהרה תוך 21 יום ממועד מתן פסק הדין, כאמור בסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

6.סוף דבר שהבקשה נדחית, ולפנים משורת הדין לא יעשה צו להוצאות.