ע"א 7933-22 ע"א 7933-22

ראשית אציין כי התייתרה בקשת המשיב 1 מיום 28.11.2022 להארכת מועד להגשת תשובתו, שכן תשובתו הוגשה ביום 1.12.2022.

בבקשת המערער הוא טען כי אין לו כל קרוב אשר יכול לסייע לו בתשלום האגרה, וזאת על אף ניסיונותיו לפנות אליהם. המערער טען לסכום הנמוך שהוא מקבל כקצבה מהמוסד לביטוח לאומי (ודף חשבון הבנק שצירף בגוף הטקסט תומך בכך) ולגובה שכר הדירה שהוא משלם. עוד טען כי יש לו חובות רבים.

המשיב 2 טען כי דווח לו כי המערער מנהל אורח חיים שונה מכפי שהציג. כך, נטען כי הוא נוהג ברכב חדיש וייתכן כי הוא מפעיל את עסקם של הוריו. עוד טען כי המערער יורש חלק מסוים בעיזבון אביו, הכולל נכס מקרקעין. המשיב 2 הוסיף כי המערער אינו משלם מזונות, לפי דיווח של הזכאית להם, וכי המערער אינו משלם את צו התשלומים שנקבע בהליך פשיטת הרגל.

המשיב 3 הצטרף לטיעוני המשיב 1 והוסיף כי המערער לא פירט את הכנסות הוריו; לא הצהיר כי אין לו חשבון בנק נוסף; ולא הבהיר האם הוא עובד. המשיב 3 טען גם לגופם של דברים.

כידוע, ישנם שני תנאים מצטברים לקבלת בקשה לפטור מערובה. האחד, הוכחת חוסר יכולת כלכלית באמצעות תשתית עובדתית וראייתית מלאה ועדכנית; והשני, סיכויים לכאוריים מספקים להצלחת ההליך.

התשתית העובדתית שהניח המערער אכן מצומצמת וחלקית. המערער לא טען במפורש כי אינו עובד, ואף אם אינו עובד, הוא לא טען כי הוא לא מסוגל לעבוד מחמת קושי בריאותי כלשהו. נראה גם כי המערער מיוצג, והמערער לא הסביר כיצד עלה בידיו לשכור ייצוג משפטי, על רקע טענתו לגבי הכנסותיו. טענות המשיבים בדבר אי תשלום על-ידי המערער את צו התשלומים שהושת עליו, מקבלות משנה תוקף לאור הדברים שנאמרו בפסק דינו של בית המשפט קמא (צורף גם כנספח 1 לתשובת המשיב 3) בעמ' 10 שורות 12-7.

סיכומם של דברים, על פי הנתונים שלפניי, ולאור התהיות העולות מטענות המשיבים ומפסק דינו של בית המשפט קמא, המערער לא הוכיח כי אין ביכולתו לשלם את האגרה ולהפקיד את הערובה. על כן הוא לא הוכיח אחד מהתנאים לקבלת פטור, ובקשתו נדחית.

המערער ישלם את האגרה ויפקיד את הערובה עד ליום 2.1.2023, שאחרת ההליך עשוי להימחק ללא צורך בהודעה נוספת.