ע"א 7941/17 עו"ד בצלאל רונן - נאמן נ. ישראל מילר

1.

במסגרת הליך פשיטת רגל ניתן לחייבים (המשיבים 1 ו-2) הפטר; הנאמן ומקצת הנושים מערערים על ההפטר שניתן, ולערעור שהגישו כרכו בקשה לעיכוב ביצוע ההפטר. בבקשה נאמר כי הצורך בעיכוב הביצוע נובע מהחשש שלפיו "בנסיבות בהן ינתן לחייבים הפטר חלוט, הרי שיוכלו להעביר את הדירה על שם אחרים או שיסתבכו בחובות ונושים חדשים יטילו עיקולים ו/או ישעבדו את הדירה ו/או ימכרו את הדירה" .

2.

הן המשיבים 1 ו-2, הן הכנ"ר השיבו לבקשה לעיכוב ביצוע, על-פי החלטתי מיום 9.1.2017. הם סבורים כי סיכויי הערעור נמוכים, ואולם המשיבים 1 ו-2 מוכנים לכך שעד להכרעה בערעור יוטל צו האוסר לבצע דיספוזיציה ברישום הבעלות על הדירה. לטענתם, די בכך על מנת להגן על האינטרסים של המבקשים, ואין הצדקה להורות על עיכוב ביצוע מתן ההפטר עצמו.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות, נחה דעתי כי בשים לב לסיכויי הערעור ולמאזן הנוחות, ולכך שבשלב הערעור עסקינן, אכן ניתן להסתפק בצו איסור הדיספוזיציה המוסכם על המשיבים 1 ו-2. יש בכך כדי להפיג את החשש העיקרי שהובע בבקשה, לפיו מקור הפרעון המרכזי שבידי המשיבים 1 ו-2 כבר לא יהיה ברשותם לכשיתקבל הערעור, אם יתקבל. יתר החששות שבפי המבקשים הם חששות ערטילאיים, ובהתחשב במאזן הנוחות לאידך גיסא, ובסיכויי הערעור – אין הצדקה לעכב לחלוטין את ביצוע פסק הדין.

4.

לאור האמור, אני מורה על צו איסור דיספוזיציה ברישום הבעלות על דירת המגורים שבבעלות המשיבים 1-2. בהתחשב במהות הצו ובכך שהמבקש 1 הוא הנאמן בתיק הפש"ר, לא ראיתי לנכון להורות על הפקדת ערבות. אין צו להוצאות.