ע"א 7945/99שילר גד - עו"ד הנאמן על נכסי הפש"ר נ. לוין אלון - בפשיטת רגל

בפני בקשה להצטרף כמשיבה לבקשת רשות ערעור זו.

1.המבקש בבקשת רשות הערעור הוא הנאמן על נכסי המשיב מס' 1 (להלן: "הנאמן"), המצוי בפשיטת רגל. ביום 21.9.97 ניתן צו לכינוס נכסיו של המשיב מס' 1 (להלן: "המשיב"). בצו נקבע, בין היתר, כי כל ההליכים המשפטיים נגד המשיב יעוכבו וכי המשיב יהיה רשאי להתגונן נגד תביעות שיוגשו כנגדו, אם יגיש לבית המשפט בקשה ובה ינקוב בפרטי התיקים בהם הוא מבקש להתגונן. ביום 2.7.98 הוכרז המשיב כפושט רגל וביום 26.9.99 ניתנה ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור ובה הותר למשיב להמשיך ולנהל ששה הליכים בהם הוא נתבע, ובהם הליכים שהוגשו על ידי מבקשת ההצטרפות, אריה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבקשת"). ביום 9.11.99 הגיש הנאמן בקשת רשות ערעור על החלטה זו וביום 15.12.99 הוגשה בקשת ההצטרפות שבפני.

2.המבקשת טוענת כי הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא שני שטרות עליהם חתם המבקש כערב (בסך כולל של 86,000 ש"ח). ההליכים בענין זה עוכבו נוכח הצו מיום 21.9.97, המשיב הודה בחתימתו על השטרות, הנאמן הכיר בחבותו של המשיב מכח שטרות אלה, וחידוש ההליכים בעניינם יסב לה נזקים. לפיכך, טוענת המבקשת, כי קיים צידוק ענייני לצירופה להליך, אם לא בבית המשפט המחוזי (אז לא היתה מודעת, לטענתה, לקיום ההליך) - אזי בבית המשפט העליון.

3.הנאמן והכונס הרשמי (המשיב מס' 2) מסכימים לבקשה. המשיב מתנגד לה. לטענתו, הסתמכותה של המבקשת על אישור תביעתה על ידי הנאמן לאו הסתמכות היא. משום שהנאמן אישר את התביעה לאחר שהמשיב הגיש את בקשתו לנהל (בין היתר) את ההליכים כנגד המבקשת בעצמו. וממילא החלטת הנאמן ניתנת לערעור ואינה סופית. עוד טוען המשיב, כי המבקשת אינה "בעלת דין" ומטעם זה אינה יכולה לערער על החלטת בית המשפט המחוזי, וכי עניינה של המבקשת מיוצג ממילא על ידי הנאמן, ואין מקום לצרף גם את המבקשת להליך ולגרום לסיבוך הדיון ולסרבולו.

מסגרת הדיון

4.עניין לנו כאן בהצטרפות בעל דין להליך תלוי ועומד - ולא בזכותו של מי שלא היה צד להליך המקורי לערער עליו. מטעם זה, לא מצאתי צורך להידרש לסוגיות חשובות ומורכבות שמעוררת הסוגייה האחרונה. שתי מערכות דינים חולשות על הבקשה שבפני: סדרי הדין האזרחי, מחד גיסא ודיני פשיטת הרגל מאידך גיסא. שילובן של מערכות אלו במקרה זה הוא שהביאני לדחות את הבקשה. אפתח תחילה בבחינת סדרי הדין.

5.על פי הוראות תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-:

"בית המשפט שלערעור או הרשם רשאי להורות על צירוף משיב שלא היה בעל דין ולהמציא לו כתב ערעור מתוקן, ורשאי הוא לדחות בינתיים את הדיון בערעור, בתנאים שייראו לו צודקים, ורשאי בית המשפט ליתן פסק דין כאילו היה המשיב שצורף בעל דין מלכתחילה."

המבחן לצירופו של בעל דין כמשיב בערעור הותווה על ידי כב' הנשיא שמגר בבש"א 3973/91 אליהו

נ' קרנית , פ"ד מה (5) 457:

"ראשית - האם מי שמתבקשים לצרפו או בעל דין המבקש את הצירוף או תומך בו, עלול להיפגע ישירות מתוצאות ההכרעה במחלוקת נשוא הערעור אם

לא יוחלט על הצירוף המבוקש.

שנית, במידה וקיים סיכון כאמור - האם מן הראוי כי תוצאות ההכרעה במחלוקת נשוא הערעור - כולן או לפחות חלק מהותי מהן - יכבלו גם אותו

אדם במעשה בי-דין. התשובה לשאלה זו היא בדרך כלל פועל יוצא של מידת הזדהות עניינו של האדם שמתבקשים לצרפו עם העניין נשוא הסכסוך הנדון בערעור.

שלישית, בהנחה שהתשובה לנ"ל חיובית - האם שיקולים של יעילות וסדר הדיונים מצדיקים הצירוף האמור. כך ניתן, למשל, לשקול אם צירופו של צד בשלב הערעור עלול, כשלעצמו, להביא להחזרת הדיון לערכאה הראשונה ואם יש הצדקה אובייקטיבית לכך לפי מבחני יעילות הדיון. עיקרו של דבר, לבית המשפט עומדת לעולם הסמכות לסרב לבקשת צרוף אשר יהיה בו כדי לסרבל את הדיון או להכביד עליו במידה מופרזת.

נטל ההוכחה רובץ על מי שמבקש את הצירוף." ( שם , בעמ' 463).

כלום עומדת המבקשת במבחן זה? הפגיעה לה טוענת המבקשת, היא חיובה להמשיך ולנהל הליכים כנגד המשיב לאחר שהנאמן אישר את תביעתה נגדו. פגיעה זו היא, ביסודה, פגיעה דיונית - ולא מהותית. כאמור בתגובת המשיב, ניתנת החלטת הנאמן לאשר את התביעה לערעור, כך ש"זכייתה" של המשיבה אינה ודאית. מנגד - מתן האפשרות למשיב להתגונן כנגד תביעת המשיבה אינו שולל את האפשרות, כי המבקשת תזכה בדינה, גם אם יצריך הדבר ניהול הליך נוסף. איני סבור , איפוא, כי עלה בידי המבקשת להצביע על "פגיעה" ממשית בה מכח "מעשה בית דין". שהרי החלטת בית המשפט המחוזי לא קבעה דבר לגוף טענותיה נגד המשיב. מנגד, אין ספק, כי צירופה של המבקשת להליך עלול לסרבל את הדיון. טענותיו של הנאמן בבקשת רשות הערעור הן טענות כלליות הנוגעות למטרות הליכי פשיטת הרגל וליכולתו הוא להידרש לתביעות החוב ולטענות המשיב כנגדן. ככל שמתכוונת המבקשת לחזק את ידיו של הנאמן לעניין זה ולחזור על טענותיו, אין נוכחותה נדרשת בהליך (והשוו: בג"ץ 5883/93 יהלום נ' המפקח הכללי , לא פורסם; בג"ץ 5368/86 פנחסי נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד נ (4) 364, 373), ואם היא מבקשת להוסיף על טענותיו הכלליות את טענותיה הספציפיות כנגד המבקש יסרבל הדבר בהכרח את הדיון.

6.זאת ועוד, גם עצם טיבם של הליכי פשיטת הרגל מצדיק, ככלל, את ריכוז ההליכים הנוגעים לטובת הנושים בידי הנאמן. "הנאמן הוא מצד אחד פקיד בית המשפט ונתון למרותו ולפיקוחו וכן למרותו ולפיקוחו של מקבל הנכסים הרשמי ומצד שני הוא בבחינת עושה דברם של הנושים. הוא מתמנה על ידם ותפקידו העיקרי הוא לכנס ולממש את נכסי החייב ולחלקם בין הנושים בהתאם לחוק" (ע"א 289/57 פרץ קופרשטוק נ' ש. פ. פרונמן, עו"ד , פ"ד יג 370; ראו גם בש"א 292/98 עיסא ג'רייס

נ' המועצה לשיווק וייצור ירקות , לא פורסם). ביזור סמכויותיו של הנאמן, על דרך צירופם של הנושים שעל זכויותיהם הוא מופקד, להליכים שהוא מנהל (שעה שאין בינו לבינם ניגוד עניינים) עלול ליטול את עוקצם של הליכי פשיטת הרגל.

מטעמים מצטברים אלה, החלטתי לדחות את בקשת המבקשת להצטרף כצד להליך.