ע"א 795-23 ע"א 795-23

ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (השופטת ג' ספרא-ברנע) מיום 22.1.2023 בתמ"ש 6050-11-22 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער.

1.המערער והמשיבה 1 (להלן: המשיבה) היו נשואים בעבר ולהם שני ילדים קטינים. המשיב 2 (להלן: המשיב) הוא אביה של המשיבה 1.

2.ביום 22.6.2022 הגיש המערער בקשה לצו הגנה מכוח סעיף 3 לחוק מניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991 (ה"ט 47770-06-22). בבקשתו טען המערער כי המשיבה פתחה בהליך גירושין ממנו וכי היא מאיימת עליו לבל ישוב לביתם הנמצא בבעלותו (להלן: הבית), אחרת תגיש עליו תלונת שווא במשטרה.

בו ביום התקיים דיון במעמד צד אחד בפני השופטת מ' לוי, ובסופו ניתנה החלטה שלפיה "היות ולכאורה לא קיימת כל מניעה מבחינת ה[מערער] לשוב ולהתגורר בביתו, כפי בקשתו בפני, איני מוצאת לנכון ליתן סעד במעמד צד אחד". אשר על כן, הורה בית המשפט כי המשיבה תגיש תגובה לבקשה, וכי השופטת ספרא-ברנע תחליט בנוגע להמשך הטיפול בהליך.

3.ביום 26.6.2022 הגישה המשיבה בקשה למתן צו הגנה נגד המערער (ה"ט 53612-06-22), וטענה, בין היתר, כי בחודש מאי 2022 ניסה המערער לתקוף אותה ובעקבות כך החלו להתגורר בבתים נפרדים. כמו כן טענה המשיבה כי ביום 4.6.2022 לפנות בוקר נכנס המערער דרך החלון לבית שבו מתגוררת המשיבה והקטינים וניסה לתקוף אותה. צוין כי ביום 23.6.2022 הגישה המשיבה תלונה למשטרה נגד המערער בעניין זה.

שני הליכי צווי ההגנה אוחדו תחת טיפולו של המותב, וביום 27.6.2022 התקיים דיון בהליכי צו ההגנה.

4.בהמשך אותו היום נתן המותב את פסק הדין בבקשות ההדדיות לצווי הגנה (להלן: פסק הדין בהליכי צווי ההגנה). המותב ציין כי בחודש מרץ 2021 הורשע המערער באיומים על המשיבה ואחותה ובהחזקת סכין, וכי בעקבות תלונתה של המשיבה הורחק המערער מהבית עד ליום 7.7.2022. המותב קבע כי מתקיימים התנאים להארכת הצו שנתנה משטרת ישראל נגד המערער "לתקופה מוגבלת של 60 יום", עד ליום 26.8.2022. זאת, בין היתר, נוכח ניסיון התקיפה מחודש מאי 2022 אשר, כך נקבע, לא הוכחש על-ידי המערער; וכן נוכח הסבריו של המערער באשר לסיבות שבגינן ניסה להיכנס לבית ביום 4.6.2022 אשר "לא [עשו] רושם חיובי". המותב הוסיף כי "לא יהיה בהחלטה דנן כדי להשפיע על התיקים שמנהלים הצדדים בפני בית הדין המוסמך". כמו כן צוין כי צו הגנה צריך להיות "מאוזן ומידתי" ועל בית המשפט להיזהר "שלא לקבוע ממצאים בתיקים העיקריים בין בני הזוג, ולא להרחיק בן זוג מדירת המגורים המשותפת לתקופה ממושכת ללא עילה".

5.המערער הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק הדין בהליכי צווי ההגנה, וביום 20.7.2022 ניתן פסק דין במסגרתו ניתן תוקף להסכמת הצדדים לקבל את המלצת בית המשפט המחוזי שלפיה, בין היתר, צו ההגנה שניתן נגד המערער יפקע ביום 10.8.2022 בשעה 12:00, והחל מאותו מועד יתגוררו המערער והמשיבה בדירה עם הילדים לסירוגין מדי שלושה שבועות.

6.ביום 3.11.2022 הגיש המערער את ההליך נושא הערעור דנן, בה עתר לפירוק השיתוף בדירה; לאיזון משאבים בין הצדדים ולסעד כספי מצד המשיבה. ההליך נותב לטיפולו של המותב, אשר ביום 11.1.2023 הורה על קביעת קדם משפט ליום 24.5.2023.

7.ביום 18.1.2023 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב. המערער הפנה להליכי צווי ההגנה וטען כי פסק הדין בהם ניתן "לאחר דיון קצרצר" וכלל "קביעות עובדתיות לא נכונות", ובהקשר זה נטען כי פסק הדין בוטל בהמלצת בית המשפט המחוזי. המערער טען כי המותב התייחס לתנאים שנקבעו בפסיקה למתן צו הגנה, ובהם "סכנה גופנית ממשית, "חומרת מעשה אלימות" וכיוצא באלה, ולאחר מכן קבע כי "מתקיימים כלל הפרטים הצריכים להארכת הצו". כמו כן ציין המערער כי המותב קבע שהסבריו של המערער בנוגע לסיבה שבגינה נכנס לבית ביום 4.6.2022 "לא [עשו] רושם טוב". המערער טען כי מכאן עולה שהמותב "כבר ביסס במחשבתו כי אינו מתרשם מ[המערער] כדמות חיובית". המערער טען כי הראיות מצביעות על כך שאירועי האלימות שייחסה לו המשיבה הם "שקר וכזב" והוסיף כי המותב קבע שאין בהליכים כדי להשפיע על ההליכים המתנהלים בפני בית הדין המוסמך, והתכוון בכך, לפי המערער, לבית הדין הדתי הדן בגירושין. לטענת המערער אם סבר המותב כי תוכנו של פסק הדין יש בו כדי להשפיע על הליכים אחרים "קל וחומר כאשר מדובר בהליכים אצל אותו מותב אשר ביסס דעה שלילית על [המערער]". כמו כן הוסיף המערער והלין על כך שלטענתו המותב לא אפשר לו להגיש ראיות שונות בדיון שקיים בהליכים הקודמים.

8.ביום 22.1.2023 דחה המותב את בקשת הפסלות. בפתח הדברים ציין המותב כי כמקובל בבית המשפט לענייני משפחה כל התיקים שבין הצדדים נידונים בפניו. המותב קבע כי בניגוד לטענת המערער, פסק דינו לא בוטל בהסכמה בערעור "וכל שנפסק בו בהסכמה הינו קיצור משך הצו, ולאחר מכן ניהול 'הסדר קינון'". המותב הדגיש כי אין בהשתלשלות ההליך כדי להעיד על כך שדעתו "ננעלה" ביחס "לאיזו מהפלוגתות בתיק שבכותרת או תיק אחר. המשפט בראשיתו, טרם התקיים כל דיון, וטרם הוערכו הראיות". כמו כן הוסיף המותב כי חוסר שביעות רצון מהחלטות שנתן, כמו גם קבלת ערעור על חלקן – אינם מקימים עילת פסלות.

9.מכאן הערעור שלפניי בו חוזר המערער על טענותיו ומוסיף, בין היתר, כי קביעתו של המותב שלפיה "כל שנפסק בערעור הינו קיצור משך הצו, מעמיד את [המותב] בפני משוא פנים כבד הנתפס כעובדה ולא כתחושה סובייקטיבית". המערער מוסיף ומלין על החלטות דיוניות שונות שנתן המותב ושגיאות שהוא מייחס למותב בניהול ההליך.

10.דין הערעור להידחות. המבחן לפסילת שופט קבוע בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו יש לבחון אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. לא מצאתי כי נסיבות כאלה מתקיימות בענייננו. לא אחת נפסק כי העובדה שבית המשפט דן בעבר בעניינם של צדדים אינה פוסלת אותו, מניה וביה, לשוב ולדון בעניינם (ראו: ע"א 1025/22 פלוני נ' פלוני, פסקה 9 (14.3.2022)). עוד הודגש כי דברים אלה יפים בפרט בהליכים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה שם נוהג הכלל "משפחה אחת – שופט אחד" (ראו: שם). בענייננו, המערער מפנה לקביעות שנקבעו בפסק הדין בהליכי צווי ההגנה וטוען כי אלה מקימים "משוא פנים כבד". המערער מתעלם מכך שהמותב ציין בפסק הדין בהליכי צווי ההגנה ב"רחל בתך הקטנה" כי על בית המשפט הדן בהליכים מעין אלה להיזהר "שלא לקבוע ממצאים בתיקים העיקריים בין בני הזוג", ושב והדגיש בהחלטתו בבקשת הפסלות כי דעתו לא "ננעלה" ביחס לאיזו מן הפלוגתות שעל הפרק. המערער מעלה טענות כלליות בנוגע "להתרשמות שלילית" של המותב כלפיו, ואיני סבורה כי יש באלה כדי להקים את הנטל הכבד להצדיק את פסילת המותב בשל הדברים הלכאוריים שנקבעו בפסק הדין בהליכי צווי ההגנה.

טענות המערער בדבר שגיאות דיוניות שונות שהוא מייחס למותב, אין מקומן בהליכי פסלות שופט אלא בהליכי ערעור מתאימים (ראו: ע"א 53/21 פלוני נ' פלוני, פסקה 9 (19.1.2021)).

אשר על כן, הערעור נדחה. משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.