ע"א 7960/02 מדרשת א"י קדומים (אלון מורה) נ. מוסא עבד אללטיף עאצי

מבוא

1.זוהי בקשה למתן סעד זמני במסגרת ערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת א' חיות), שניתן בת"א 56/95, מיום 7.7.02, בו נדחתה תביעת המערערת כנגד המשיבים להחזרת סכומי כסף ששולמו להם על ידה.

רקע עובדתי

2.המערערת-המבקשת, מדרשת א"י קדומים (אלון מורה) (להלן: "המבקשת"), הגישה לבית המשפט המחוזי תביעה כספית כנגד המשיבים, בגין מה שהוגדר על ידה כהוצאות ונזקים שנגרמו לה והשבת כספים ששולמו על ידה, בגין עסקת מכר מקרקעין בשומרון שלא יצאה, מסיבות שונות, אל הפועל. במסגרת ההליכים בפני בית משפט קמא הוטלו עיקולים זמניים על נכסים בבעלות המשיבים.

בית המשפט המחוזי, לאחר ששמע את ראיות הצדדים, החליט לדחות את התביעה. באשר לפיצוי בגין נזקים, קבע בית המשפט כי המבקשת לא הציגה בדל של ראייה לביסוס טענותיה בעניין זה, וכי הטענות והסכומים שנטענו היו כללים וסתמיים (עמוד 10 לפסק הדין). באשר להשבה נקבע, כי המבקשת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להראות כי שלמה, למשיבים דווקא, את הסכומים הנטענים או חלק מהם במסגרת עסקת מכר המקרקעין. בית המשפט קבע בעניין זה עוד, כי עיון בדבריהם של עדי המבקשת מעלה סתירות תמוהות ביחס לשטח הקרקע נשוא ההסכם, התמורה ששולמה בעדו, וזהות האנשים שקיבלו, אם בכלל, כספים אלה. במסגרת פסק דינו, הפנה בית המשפט לסתירות בדבריהם של עדי המבקשת, ולנוכח כל אלה קבע כי המבקשת לא השכילה להוכיח את תביעתה.

3.על פסק דינו של בית משפט קמא הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט זה, ויחד עימו את הבקשה דנן בה היא עותרת להשאיר על כנם את העקולים הזמניים שהוטלו בבית משפט קמא. המבקשת תומכת את בקשתה בשניים: ראשית , לטענתה סיכוייה לזכות בערעור טובים; שנית , אם בקשתה תידחה, יסוכל, הלכה למעשה, ערעורה, הואיל ולא תוכל לממש את פסק הדין אשר עשוי להינתן לטובתה. המשיבים מצידם מתנגדים לבקשה.

דיון

4.כיודע, הכלל הוא כי ערכאת הערעור לא בנקל תושיט סעד זמני מקום שתביעה נדחתה בפסק דינה של הערכאה הדיונית. לפיכך, על המבקש סעד זמני בשלב הערעור להראות כי סיכוייו לזכות בערעור טובים, כי הסעד לו הוא עותר נועד לשמר מצב קיים, וכי במידה ובקשתו לא תיענה, יגרם לו נזק לאו-בר-תיקון שיש בו לסכל, הלכה למעשה, את הליך הערעור.

לאחר שבחנתי את הבקשה הנוכחית ואת התגובה לה, ולאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. פסק דינו של בית המשפט קמא מבוסס על ממצאים של עובדה, וככזה הוא מציב בפני המבקשת משוכה גבוהה בשלב הערעור. זאת ועוד, המבקשת לא הוכיחה כי הסרתם של העיקולים כרוכה בנזק בלתי הפיך, וטיעונה לעניין זה התבסס על חשש כללי בלבד, חשש שאין בו די כדי להוסיף ולקיים צווי-עיקול זמני שהוטלו לפני 7 שנים.

הבקשה נדחית. המערערת תשא בהוצאות המשיבים 1 ו-2 בסך 3000 ₪.