ע"א 7964/06 אלי נהור נ. סהר חברה לביטוח בע"מ

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

המערער נפגע בתאונת דרכים ונגרמה לו נכות משוקללת של 19% המורכבת מנכות אורתופדית של 10% (פגיעה בקרסול שמאל) ומנכות בשיעור זהה בגין צלקות. בית המשפט המחוזי קבע על-פי החומר שלפניו כי נכותו התפקודית של המערער היא בשיעור של 14.5%. על-יסוד זה פסק בית המשפט למערער פיצויים במספר ראשי נזק: 260,000 ₪ בגין הפסדי השתכרות בעתיד; 10,000 ₪ בגין עזרת הזולת; 40,476 ₪ בגין נזק לא ממוני; וכן הוצאות שפורטו בקבלות שצירף המערער.

המערער משיג על קביעות שונות של בית המשפט המחוזי ועל הפיצויים שנפסקו לו. בחנו את טענותיו ובאנו למסקנה כי נדרשת התייחסות – והתערבות – לעניין אחד בלבד. נראה לנו כי מן הראוי לפסוק למערער פיצוי בסכום של 50,000 ₪ בגין הפסד השתכרות בעבר. המערער הינו בעלים ומנהל של מוסך לתיקון ולהרכבה של צמיגים. בית המשפט המחוזי מצא כי הנכות שהוסבה למערער בתאונה השפיעה על תפקודו בעסק. לעניין זה נקבע כי היכולת של המערער לתרום בהיבטים הפיזיים של פעילות המוסך הוגבלה. בית המשפט הסביר: "נראה, מן המקובץ, כי לאחר התאונה לא יכול היה התובע לחזור לתפקודו כפי שהיה עובר לתאונה, עקב מגבלותיו הפיזיות. עיסוקו של התובע, כולל עבודה משרדית של ניהול העסק, היכולה להתבצע גם בישיבה, אך כולל גם עבודה פיזית, ובמישור זה הוגבלה יכולתו לתפקד בעבודתו".

עם זאת, נמצא כי העסק של המערער המשיך לפעול, והמערער משך משכורות גם בתקופת היעדרותו. בית המשפט בחן את ההכנסות שהפיק העסק בשנת התאונה (1999) ובשנים שלפני התאונה ולאחריה. נמצא, כי בשנת 1997 ובשנת 1998 חל גידול בהכנסות, בשנת 1999 חלה ירידה, בשנים 2000 ו- 2001 שוב נצפו עליות ובשנת 2002 – ירידה. בית המשפט מצא כי קיימת תנודתיות ניכרת בהכנסות, וכי למעשה אין בנתונים שהוצגו כדי להוכיח הפסד השתכרות. בית המשפט הטעים כי המערער לא הציג חוות-דעת כלכלית מקצועית וגם לא נתונים אחרים שיכולים היו לסייע בשומת הפיצוי.

אומדן הפיצוי המגיע לניזוק שעבד קודם לתאונה באופן עצמאי והמשיך לקיים את העסק גם לאחר התאונה – מעורר תכופות קושי של ממש. לא פעם מתעורר קושי לחלץ נתונים מבוססים לגבי ההשפעה של התאונה על הפקת הכנסות מהעסק-החי, ואף כאשר העסק מוסיף לפעול ואף להצליח – עשויה להיוותר שאלה אם אלמלא התאונה הנתונים היו טובים אף יותר. בית המשפט המחוזי נקב בענייננו בראיות מסוימות שעשויות היו לסייע בשומת הפיצוי אולם אין לשלול במקרים מסוימים היזקקות להערכה גלובאלית בהקשר זה. במקרה זה, יש לציין כי בית המשפט קמא בחר בדרך של הערכה גלובאלית לגבי הפסדי השתכרות בעתיד, וקבע – במסגרת הדיון בשאלת הנכות התפקודית – כי לנכות הרפואית אכן הייתה השפעה שלילית על תפקודו של המערער. בנסיבות אלה, ובהתחשב גם בנתון שלפיו בשנת התאונה הייתה ירידה בהכנסות העסק (שאכן קשה לבודד מתוכה את המרכיב הקשור לתאונה), נראה כי ראוי היה לפסוק למערער סכום מסוים בגין הפסד השתכרות בעבר, ולוּ באופן גלובאלי. בהתחשב בסכום שנפסק עבור העתיד וביתר הנסיבות נראה כי סכום של 50,000 ₪ (בערכי יום פסק-הדין של בית המשפט המחוזי) ישקף נכונה את הפיצוי המגיע בראש נזק זה. סכום זה יתווסף אפוא לפיצוי שנפסק למערער.

ביתר קביעותיו של בית המשפט המחוזי לא ראיתי עילה להתערב והתוצאה היא שהערעור מתקבל בעניין אחד כאמור. המשיבות תישאנה בהוצאות הערעור ובשכר טרחת עורך-דין בסכום של 15,000 ש"ח.