ע"א 7974/10 גלית עיני נ. כונס הנכסים הרשמי

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ד' מינץ ), שבגדרה הוחלט על דחיית בקשתה של המבקשת למתן הפטר, ונקבעה "תקופת מבחן" למבקשת לעמידה בתנאי צו הכינוס, בטרם יבוטל הליך פשיטת הרגל בעניינה.

1.

ביום 21.12.05 ניתן צו כינוס לנכסי המבקשת בגין חובות מוצהרים בסך 460,724 ש"ח לשבעה נושים. על המבקשת הושתו תשלומים חודשיים בסך 750 ש"ח. נגד המבקשת הוגשה תביעת חוב אחת, על-ידי בנק דיסקונט (להלן: הנושה או המשיב 3 ) בסך 350,365 ש"ח. בחלוף כשנה, הכריז בית המשפט המחוזי בירושלים על המבקשת כפושטת רגל, ומינה את עו"ד גבריאל דנון נאמן לנכסיה (להלן: הנאמן או המשיב 2 ). תביעת החוב של הנושה על סך 342,734 ש"ח אושרה על-ידי הנאמן. בהמשך, הגישה המבקשת מספר בקשות, שביניהן בקשה לביטול התשלומים הזמניים, בקשה למתן צו הפטר ומאוחר יותר בקשה להפחתת התשלומים החודשיים. בקשות אלה נדחו על-ידי בית המשפט המחוזי נוכח עמדתו של כונס הנכסים הרשמי (להלן: המשיב 1 ), וכן מאחר שחלק מן ההליכים נושא הבקשות אינם מוכרים בדין. בחודש דצמבר 2007 הגישה המבקשת בקשה נוספת למתן הפטר. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה נוכח התנגדותם של הנושה וכונס הנכסים הרשמי. בית המשפט קבע כי טרם הבשילו התנאים למתן צו הפטר וכי על המבקשת להציע הצעה ריאלית להסדר נושים. המבקשת הגישה בקשה לביטול ההחלטה, אשר נדחתה אף היא על-ידי בית המשפט המחוזי. בהמשך, הגישה המבקשת בקשות שונות נוספות, שביניהן, בקשה למתן צו הפטר מטעמים הומניטאריים, בקשה להקפאת כלל הליכי פשיטת הרגל למשך שלושה חודשים, בקשות לעיון חוזר בהחלטות קודמות ועוד. בקשות אלה נדחו על-ידי בית המשפט המחוזי, שסבר כי לא התגלו נסיבות חדשות המצדיקות את שינוי ההחלטות הקודמות.

בתחילת שנת 2010 הגישה המבקשת הודעה ובקשה למתן החלטה סופית בעניין ההפטר, שבמסגרתה הציעה הסדר פשרה עם הנושה היחיד, בנק דיסקונט. לגרסתה, בית המשפט הורה לכונס הנכסים הרשמי להודיע האם ההצעה ראויה על מנת להביאה לדיון. משלא נתקבלה תגובה, החליט בית המשפט - כך לטענת המבקשת - לקיים דיון בהצעה. בדיון שהתקיים ביום 5.10.10, דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופט ד' מינץ ) את בקשת המבקשת למתן צו הפטר, בציינו כי על-פי התרשמותו מטיעוני הצדדים, נראה כי הליך פשיטת הרגל יבוטל. ואולם, היות שהדיון לא נקבע לצורך ביטול ההליך, החליט בית המשפט כי תינתן לחייבת "תקופת מבחן" בת שישה חודשים שבהם עליה לעמוד בתנאים שקבע למימוש צו הכינוס. בין היתר נקבע, כי המבקשת תשלים את חוב פיגוריה בתום 90 יום; כי קופות הגמל העומדות לזכותה תמומשנה בתום 90 יום; התשלום החודשי יועמד על סך של 1000 ש"ח; והדוחות החודשיים יוגשו כסדרם. בית המשפט הוסיף כי אם לא תעמוד המבקשת בתנאים שנקבעו, יבוטל הליך פשיטת הרגל ללא דיון נוסף.

2.

על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, שבגדרה טענה כי נפל פגם מהותי בהחלטתו של בית המשפט קמא, שכן הכרעתו נסמכה על עובדות מוטעות שהציג כונס הנכסים הרשמי, אשר לא גובו בתשתית ראייתית. לגישתה, הדיון כלל לא עסק בנושא שלשמו נועד – בחינת הצעת הפשרה, וכונס הנכסים הרשמי לא היה מוכן לדיון בהצעת הפשרה. כמו-כן, הנאמן לא הופיע לדיון. עוד ציינה המבקשת, כי עורך הדין שייצג אותה באותו הליך לא היה בקיא בפרטי התיק, ואופן ייצוגו הסב לה נזק. בנוסף לכך, לא ניתנה לאביה הזדמנות לדבר במהלך הדיון ולהגן על עניינה. בבקשתה המגובה בתצהיר, פירטה המבקשת את דבר מצבה הכלכלי ומצבה הבריאותי הקשים המצדיקים – לטענתה –

מתן צו הפטר בעניינה. בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה האמורה לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר נדחתה. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ד' מינץ ) קבע כי אין עילה למתן עיכוב ביצוע וציין כי "היה ובקשת רשות הערעור תתקבל, ההנחה היא שטרם יחלוף המועד שעל החייבת לעמוד בו לפי ההחלטה". במאמר מוסגר יצוין, כי בעקבות החלטתו של רשם בית משפט זה, סווגה בקשת רשות הערעור של המבקשת כערעור בזכות.

3.

בעקבות דחיית בקשתה, הגישה המבקשת בקשה נוספת לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי, היא הבקשה שלפניי. בבקשתה, טוענת המבקשת כי לא תוכל לעמוד מבחינה כלכלית בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, וכי דחיית הבקשה תסב לה נזק בלתי הפיך. זאת, נוכח מצבה הבריאותי הקשה המצריך טיפול תרופתי, שלא יעלה בידה לממן באם תידחה הבקשה. לגישתה, סיכויי קבלת הערעור הינם סבירים בשים לב לראיות אשר תומכות בגרסתה. עוד גורסת המבקשת, כי בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, עשוי לעבור זמן רב עד למתן החלטה בערעור אף לאחר המועד שהוקצב כ"תקופת מבחן" בהחלטת בית המשפט המחוזי.

4.

בהתאם להחלטתי מיום 4.1.11 הגישו המשיבים תגובתם לבקשת המבקשת. לטעמם של המשיבים, טענותיה של המבקשת נטענו ללא ביסוס הולם, שכן, היא לא פירטה מדוע שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו ומדוע סיכויי הערעור טובים ואף לא הוכיחה מהו הנזק הבלתי הפיך שיגרם לה באם תידחה בקשתה. להשקפתם, החלטת בית המשפט קמא הינה סבירה ומידתית, ומאזנת נכונה בין זכות המבקשת לפתוח "דף חדש" בחייה, לבין הפגיעה בקניינם של הנושים. המשיב 1 מדגיש כי הליכי פשיטת הרגל לא בוטלו, ולא נשללה מהמבקשת זכותה לקבל הפטר בעתיד ככל שתעמוד בתנאים שנקבעו ותימצא זכאית לכך. לפיכך, סיכויי הערעור אינם גבוהים. לטענת המשיב 3, סיכויי הערעור קלושים. שכן, המבקשת אינה ממלאת אחר התנאים שנקבעו בצו הכינוס והיא מגישה בקשות רבות בחוסר תום-לב ותוך ניצול הליך פשיטת הרגל לרעה. כמו-כן, לפי הנטען, במשך זמן רב הסתירה המבקשת מידע על אודות הכנסותיו של בעלה. עוד מציין המשיב 3 כי אף בא-כוחה של המבקשת, אשר הופיע מטעמה בדיון האחרון, הודה כי בעבר פעלה המבקשת שלא כדין, הסתירה את פרטי הכנסותיה ועליה לעמוד בתשלומי הפיגורים. כמו-כן מציין המשיב 3 כי המבקשת לא הביאה ראיות לתמוך בטענותיה נגד התנהלותו של כונס הנכסים הרשמי. עוד טוען המשיב 3 כי מדובר במתדיינת סדרתית המנצלת לרעה את זכות הגישה לערכאות, ולפיכך יש לדחות את הבקשה, ולהשית עליה הוצאות.

5.

בהתאם להחלטתי מיום 30.1.11, הגישה המבקשת תשובתה לתגובת המשיבים. בתשובתה חוזרת המבקשת על טענותיה כלפי המשיב 1 כי התנהלותו לוקה בחוסר תום-לב וכי יש בתגובתו כדי להטעות את בית המשפט.

6.

לאחר שבחנתי את הבקשה ועמדתי על טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מנוס מדחייתה. כידוע, עיכוב ביצועה של החלטה או פסק-דין שניתנו על-ידי הערכאה הדיונית יינתן במקרים חריגים, שבהם עלה בידי המבקש להוכיח כי ישנם סיכויים טובים להצלחתו בערעור וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו – לשון אחר: שפעולה על-פי פסק-דין או החלטה טרם הכרעה בערעור תקשה, באופן ממשי, על החזרת המצב לקדמותו, ככל שהמבקש יזכה בערעור (ראו: ע"א 2182/10 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' חרושת מתכת בית השיטה (בהח) בע"מ (לא פורסם, 6.5.10)). לעניין סיכויי הערעור, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, סיכויים אלה אינם נראים על פני הדברים גבוהים. עיקר טענותיה של המבקשת נוגעות לסוגיות עובדתיות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית. טענות מסוג זה ככלל אינן מבססות סיכוי ממשי להצלחת הערעור ואינן מצדיקות היענות לבקשה לעיכוב ביצוע (ראו: ע"א 4086/04 שכטמן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם, 25.7.04)). כן, המבקשת אף לא פירטה אלו ראיות יש בהן כדי לתמוך בגרסתה אשר תביא לקבלת הערעור. אולם גם בנפרד משאלת סיכויי הערעור, מעלה בחינתו של מאזן הנוחות כי אין עילה לסעד המבוקש. המבקשת לא הציגה תשתית ראייתית מספקת שיש בה כדי לבסס את טענותיה בדבר מצבה הבריאותי הקשה, עלויות הטיפול הרפואי והנזק שייגרם לה במידה ותידחה בקשתה. המבקשת אף לא צירפה מידע עדכני על אודות הכנסותיו של בעלה, שיש בו כדי להעיד על הוצאותיה החודשיות, ולא הוכיחה מדוע אין ביכולתה לקיים את ההחלטה האמורה ולעמוד בתנאים שהציב בית המשפט. אולם, השיקול המרכזי בהיבט מאזן הנוחות הוא העובדה כי בשלב הנוכחי טרם בוטל הליך פשיטת הרגל, כך שגם בהיבט זה ההחלטה נושא הערעור אינה גורמת למבקשת נזק בלתי הפיך. אם יבוטל הליך פשיטת הרגל, שמורות למבקשת הזכויות לנקוט בהליך מתאים.

הבקשה נדחית, אפוא. אין צו להוצאות.