ע"א 8011/14מעוז גולדשטיין נ. לוי סימן טוב

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ר' שמולביץ ) בת"א 42418-09-11 מיום 28.8.2014 אשר הורה על אכיפת הסכם מכר מקרקעין שנחתם בין המערער למשיבים.

1.

המערער ירש מסבו וסבתו זכויות חכירה בחלקת אדמה בראשון לציון (להלן: החלקה ). אף שחוזה החכירה בין סבו של המערער למנהל מקרקעי ישראל (להלן: המנהל ) הסתיים עוד בשנת 1980 הסכים המנהל לחדשו תמורת תשלום בסך 31% משווי הקרקע והנפיק למערער שובר תשלום לשם כך. המערער לא שילם את השובר וביום 5.2.2006 החליט המנהל להקפיא באופן זמני את האפשרות לחדש חוזי חכירה בקרקעות מסוגה של החלקה (להלן: ההקפאה ). אף על פי כן, ביום 26.7.2006 הונפק למערער שובר תשלום נוסף (להלן: השובר החדש ). ביום 15.8.2006, ואף שהיה מודע לכך שהמנהל עצר את האפשרות לחדש את חוזה החכירה בחלקה, התקשר המערער עם המשיבים בחוזה לממכר זכויותיו בה (להלן: חוזה המכר ), במסגרתו התחייב לשאת בכל תשלום שידרוש המנהל לשם חידוש חוזה החכירה. במועד חתימת החוזה שילמו המשיבים למערער חלק מכספי התמורה אשר שימשו, בין היתר, לתשלום השובר החדש שהנפיק המנהל. לאחר התשלום הודיע המנהל במכתב לבא כוח המערער כי השובר החדש הוצא בעקבות הטעיה של פקידי המנהל וכי הוא אינו מכבד את התשלום באמצעותו. החוזה שנחתם בין המערער והמשיבים מתיר למערער להודיע על ביטולו בתוך 40 ימים ממועד החתימה ללא צורך במתן הסבר כלשהו. לאחר שהמנהל הודיע כי הוא אינו מכבד את התשלום באמצעות השובר החדש, פנה בא כוח המערער למשיבים וביקש מהם להאריך את תקופת הביטול על מנת שיוכל לנסות ולקבל את הסכמת המנהל לחידוש חוזה החכירה. ביום 25.9.2006 שלח המערער מכתב נוסף למשיבים בו הודיע להם כי הוא אינו מעוניין יותר בהארכת תקופת הביטול וחלף זאת הוא מבקש לקיים את החוזה ככתבו וכלשונו. בהתאם להודעת המערער שילמו המשיבים תשלומים נוספים לפי החוזה. ביום 5.1.2009 פרסם המנהל החלטה המאפשרת למערער לחדש את חוזה החכירה בחלקה, אך זאת תמורת 51% מערכה. בשל כך, ובעקבות עליית ערכה של החלקה, נוצר מצב לפיו הסכום שאותו נדרש המערער לשלם למנהל לשם חידוש חוזה החכירה עלה על התמורה שהיה אמור לקבל לפי חוזה המכר. על כן הודיע המערער למשיבים כי הוא מעוניין לבטל את חוזה המכר והם בתגובה הגישו תביעה לאכיפתו.

2.

בפסק דינו קבע בית המשפט קמא כי במועד החתימה על חוזה המכר היה על המערער לצפות כי התשלום אותו יידרש לשלם בעבור חידוש חוזה החכירה עלול לעלות ונטל על עצמו סיכון שכך יקרה. הן משום שהיה מודע לכך שייתכן כי לא יתאפשר לו לחדש את חוזה החכירה בחלקה בתנאים שהציע המנהל לפני ההקפאה והן מפני שהיה עליו לצפות כי ערכה של החלקה יעלה. בית המשפט קמא לא נתן אמון בגרסת המערער לפיה בעקבות העובדה שהונפק לו שובר תשלום חדש טעה לחשוב כי ההקפאה אינה חלה על החלקה. גרסה זו, כך נקבע, אינה מתיישבת עם העובדה שהמערער פנה לשמאי על מנת שיסייע לו לשכנע את המנהל לאשר את חידוש חוזה החכירה בחלקה למרות ההקפאה ולהנפיק לו שובר תשלום חדש לשם כך. כמו כן, קבע בית המשפט קמא כי אף אם בעת החתימה על חוזה המכר לא היה המערער מודע לכך שיתכנו קשיים בחידוש חוזה החכירה, ברי כי היה מודע לכך לאחר החתימה על חוזה המכר, כאשר המנהל הודיע לו כי הוא אינו מכבד את שובר התשלום החדש שהונפק לו. בשלב זה עמדה למערער הזכות לסגת מחוזה המכר ללא כל עלות מצדו ואף על פי כן הוא דבק בו והמשיך לקבל מהמשיבים תשלומים לפיו. על כן, כך נקבע, טעותו של המערער בנוגע לגובה התשלום שיידרש לחידוש חוזה החכירה בחלקה היא טעות בכדאיות העסקה אשר אינה מצדיקה את ביטול חוזה המכר. עוד נקבע כי העובדה שחוזה המכר הפך לחוזה הפסד מבחינת המערער אין משמעותה שאכיפתו בלתי צודקת בנסיבות העניין. לפיכך, קיבל בית המשפט קמא את תביעת המשיבים והורה, כאמור, על אכיפת חוזה המכר.

3.

המערער הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא ובד בבד עם הערעור הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בבקשתו טוען המערער כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. אשר לסיכויי הערעור נטען כי שגה בית המשפט קמא משקבע כי בעת החתימה על חוזה המכר היה המערער מודע לאפשרות כי התשלום שיידרש לשלם בעבור חידוש חוזה החכירה בחלקה יהיה גבוה מזה שנדרש לפני ההקפאה. לטענתו, רק בסמוך להודעת הביטול התחוור לו כי סירובו של המנהל לחדש את חוזה החכירה באמצעות השובר החדש הוא עובדה מוגמרת וכי עד למועד זה סברו שני הצדדים כי הדבר אפשרי. עוד נטען כי שגה בית המשפט קמא משקבע כי בעת החתימה על חוזה המכר נטל המערער על עצמו סיכון לכך שהתשלום עבור חידוש חוזה החכירה יעלה בעתיד. לפיכך, נטען כי הודעת ביטול חוזה המכר ששלח המערער למשיבים ניתנה כדין. כמו כן, נטען כי נוכח העלייה הקיצונית בתשלום שדרש המנהל בעבור חידוש חוזה החכירה מדובר במקרה מובהק בו אכיפת החוזה היא בלתי צודקת. בהתייחס למאזן הנוחות טוען המערער כי המשיבים כבר התקשרו בעסקה עם צד שלישי להעברת הזכויות בחלקה שרכשו ממנו ועל כן, אם לא תתקבל הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא, לא ניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור היה ויתקבל הערעור. עוד טוען המערער כי בהינתן העובדה שאכיפת חוזה המכר תחייב אותו לשלם למנהל כסף רב שאינו ברשותו הפגיעה שתיגרם לו כתוצאה מדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין היא גדולה בהרבה מהפגיעה שתיגרם למשיבים אם תתקבל הבקשה.

4.

מנגד טוענים המשיבים כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות. נטען כי המערער יוצא בערעורו נגד ממצאי עובדה ומהימנות מובהקים של בית המשפט קמא אשר אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם. אשר למאזן הנוחות נטען כי מכיוון שהאינטרס של המערער בחלקה הוא כלכלי בלבד הנזק שיגרם לו כתוצאה מביצוע פסק הדין הוא כספי ובר פיצוי. כמו כן, מציינים המשיבים כי עוד בשנת 2007 מכרו את הזכויות שרכשו מהמערער בחלקה לצד שלישי ולפיכך כל עיכוב בביצוע פסק הדין גורם נזק להם ולצד השלישי.

5.

על המבקש לעכב את ביצועו של פסק דין להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו, ע"א 1272/15 נובוקרטין בע"מ נ' הייר אקספרס בע"מ (19.2.2015), בפסקאות 12-10). אשר למאזן הנוחות, כבר נפסק כי בערעורים הנוגעים למכר מקרקעין תיטה הכף לעבר עיכוב ביצוע פסק הדין בשל החשש שהמקרקעין יועברו לצד שלישי באופן שייתר את הדיון בערעור (ראו, ע"א 511/15 עזבון הרב זכריה אריה ז"ל נ' עמרן (23.2.2015), בפסקה 7). מנגד, יש להתחשב בכך כי האינטרס של המערער בחלקה הוא כלכלי בלבד ולא נטען כי היא בעלת ערך מיוחד אחר עבורו. עובדה זו, כך נפסק, מהווה שיקול לדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין (ראו, ע"א 6653/14 עזבון המנוח שלמה מריאן נ' עו"ד עדינה וייל (18.2.2015), בפסקה 11). לכך יש להוסיף כי טענתו של המערער לפיה ביצוע הסכם המכר יגרום לו פגיעה כלכלית אנושה נטענה בעלמא מבלי שהובאו ראיות שיתמכו בה ודי בכך כדי לדחותה (ראו, ע"א 7116/14

הועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה נ' יהודה

(19.1.2015), בפסקה 7). אשר לסיכויי הערעור, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, דומה כי הם אינם גבוהים מאוד מן הטעם שעיקר טענות המערער אכן מופנות נגד ממצאי עובדה ומהימנות של הערכאה הדיונית אשר בהם אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב.

בחינת סיכויי הערעור מזה ושיקולי מאזן הנוחות מזה מובילה למסקנה כי אין מקום לעכב את ביצוע חוזה המכר בין המערער למשיבים. עם זאת, ועל מנת שלא תיווצרנה עובדות בשטח שאין מהן חזרה עד להכרעה בערעור, ראיתי להורות כי על המשיבים להימנע מביצוע פעולה כלשהי לצורך קידום העברת הזכויות בחלקה לצד שלישי כלשהו וזאת עד להכרעה בערעור, ובלבד שהמערער יפקיד ערבות בנקאית אוטונומית בסך 75,000 ש"ח בתוך 60 ימים מהיום, להבטחת נזקי המשיבים בעקבות מגבלה זו, היה והערעור ידחה.