ע"א 8015/08 א.ש.ת. כספים בע"מ נ. עו"ד גד שילר

1.

הערעור שבפנינו מופנה נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטת ד' קרת-מאיר) בו נדחה הערעור על החלטתו של המנהל המיוחד (המשיב 1) לדחות בעיקרה את תביעת החוב של המערערת לעניין הליך פשיטת הרגל של החייב, המשיב 3. המנהל המיוחד אישר סכום של כ-2 מיליון ש"ח מתוך תביעת חוב שסכומה היה לפחות 80 מיליון דולר.

2.

המנהל המיוחד, שמונה לשם בדיקתה של תביעת החוב, מצא כי יש לדחותה בעיקרה בשל התיישנות וכן כי יש לדחות את מרביתה משום שהמערערת לא השכילה להוכיחה, חרף ההזדמנויות השונות שניתנו לה. בית המשפט המחוזי קבע, כי היה מקום לדחות את טענת ההתיישנות. עם זאת נפסק, כי צדק המנהל המיוחד בדחותו את תביעת החוב משום שלא הוכחה.

3.

דעתנו היא, כי צדק בית המשפט בדחותו את טענת ההתיישנות. ברם, סבורים אנו כי היה מקום להחזיר את תביעת החוב לבחינה חוזרת של העניין, לאחר מתן אפשרות נוספת למערערת להוכיח את תביעת החוב. יצוין, כי זו הייתה עמדתו של הכונס הרשמי בפני בית המשפט המחוזי וכן בפנינו. הגענו למסקנה האמורה משני טעמים עיקריים: ראשית, דומה שאין מחלוקת לגבי סכום החוב הבסיסי של החייב. הבעיה נתעוררה בשל כך שבמהלך השנים, ומדובר בסוף שנות השמונים של המאה שעברה, מומשו נכסים שונים שהקטינו את סכום החוב. אכן, על המערערת היה מוטל להוכיח מהו סכום המימושים, אך ברור שיש להתחשב במידה מסוימת בכך שאין עסקינן בהוכחה של החוב הבסיסי. שנית, מאז המימושים ועד להגשתה של תביעת החוב, בשנת 2001, חלפו שנים רבות. נתון זה מחייב אף הוא לגלות גישה מקלה, במידה מסוימת, ככל שמדובר בנטל.

אין ספק, כי המערערת לא פעלה בנחישות הראויה, על אף האפשרויות שניתנו לה על ידי המנהל המיוחד. עם זאת, לאור הטעמים שציינו נראה כי יש ליתן למערערת הזדמנות נוספת ואחרונה ובעקבות זאת יישקל העניין מחדש על ידי המנהל המיוחד. אף אם לא תובאנה ראיות מלאות ושלמות לגבי כל מימוש ומימוש, הרי בנסיבות העניין ראוי יהיה לשקול את האפשרות לקבוע את הסכום על דרך האומדנה.

4.

הערעור מתקבל איפוא והעניין מוחזר למנהל המיוחד. המנהל המיוחד יקבע לוח זמנים כך שתינתן למערערת האפשרות להוכיח את סכומי המימושים. מיותר לומר מה תהא התוצאה אם ההזדמנות לא תנוצל כהלכה על ידי המערערת. לאור התנהלותה של המערערת היא תישא בשכר טרחה של המנהל המיוחד בסכום של 25,000 ש"ח.