פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
8022/11
וערעור שכנגד
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המערער והמשיב שכנגד:
אפרים אוריון
נ ג ד
המשיבים
1. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה בתל אביב
יפו
והמערערים שכנגד:
2. עיריית תל אביב -יפו
ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של
בית המשפט המחוזי מרכז מיום 00.00.0000 בתיק א 005965-07-08 שניתן על ידי כבוד
השופט א' סטולר
תאריך הישיבה:
א' בתמוז התשע"ב
(21.6.2012)
בשם המערער והמשיב שכנגד:
עו"ד מרדכי גרון
בשם המשיבים והמערערים שכנגד:
עו"ד אבשלום אלרום ועו"ד קובי אסולין
החלטה
ביהמ"ש הצביע בפני הצדדים על קשיים כאלה ואחרים בפסק הדין.
פסק הדין קבע עיכוב של 20 חודשים כלהלן: 4 חודשים מחודש יולי 1990 עד נובמבר 1990, מאחר שהוועדה המקומית לא נהגה לפי סעיף 97, 16 חודשים בין התאריכים 19.11.1991 עד 2.3.1993.
שאלה היא, האם החל מחודש נובמבר 1991 לא היה המערער אמור להגיש בקשה מתוקנת לפי תב"ע 2277 שכבר נכנסה לתוקף? לטענת המערער היה על בית משפט קמא להסיק מעדותו של האדריכל בן ארי כי היה ניסיון מצדו להגיש בקשות מתוקנות שנדחו. ברם, אין כל אסמכתא בכתב לטענה זו, למרות שניתן היה לצפות כי האדריכל בן ארי ישלח מכתב כלשהו מחודש נובמבר 1991 ועד שנת 1995. בנוסף, בית משפט קמא קבע אחרת. בהמשך לכך, תמיהה היא מדוע התעכב המערער כמעט כשנתיים במהלכם ניסתה אדריכלית העירייה (חיטרון) לפעול למענו. אם נושא ההיתר היה חשוב לו יכול היה "להסתפק" בהחלטת הוועדה המחוזית לאחר שמיעת ההתנגדויות.
שאלה נוספת היא הטענה לנזק בהתחשב בכך שעד היום הנכס לא הושכר, לא נמכר ולא אוכלס.
שאלה שלישית היא נושא ההתיישנות והאם ניתן על פי הלכת אלנקווה להפריד בין התקופות השונות והעילות השונות.
שאלה נוספת הצריכה בירור היא טענת העירייה כי החזיקה פסק דין חלוט נגד המערער כך שהיא זכאית לקיזוז. מנגד, יכול הטוען לטעון כי היה מקום לחייב תקופה ארוכה יותר או בדמי שכירות ראויים גבוהים יותר.
לאור כל זאת המליץ בית המשפט לצדדים להותיר את פסק הדין על כנו. המערער דחה את המלצת בית המשפט, ומשכך יועבר התיק להרכב אם לדיון אם לכתיבה לאחר הגשת סיכומים. דהיינו, ההרכב שומר לעצמו "את הזכות" להחליט אם יש מקום להשלמת טעון לאחר הגשת סיכומים או שפסק הדין יינתן על סמך סיכומים בתיק.
ניתנה היום, א' בתמוז התשע"ב
(21.6.2012), בנוכחות הצדדים.
ש ו פ ט