ע"א 8024/00 עבד אלכרים טארק נ. עו"ד דורית לוי טילר הנאמן על הסדר הנושים

פרשה זו תחילתה במחדליו של המבקש, אשר לא הפקיד עירבון במועד, וסופה דחייה של ההליך, שהובילה לבקשות מבקשות שונות, בקשות הנטולות עיגון דיוני.

המבקש, הוא המערער בהליך זה, הגיש בקשה לפטור הפקדת עירבון. בחלטה ביום 17.12.01 דחתה כב' הרשמת מאק קלמנוביץ את הבקשה מהטעם ש"המבקש אינו ממלא אחר הדרישה לקיומם של סיכויים טובים לזכות בערעור". כב' הרשמת הורתה למבקש להפקיד עירבון בהתאם להודעה שתשלח אליו. המזכיר הראשי העמיד את העירבון על שיעור של 30,000 ₪.

ביום 8.1.01 שלח המבקש בקשה לביטול חלקי או לעיון חוזר בחיוב להפקיד עירבון. כב' הרשמת מאק קלמנוביץ קבעה, ביום 10.1.01, שאין מקום לעיון נוסף. עם זאת, היא נאותה להתערב בגובה העירבון הנדרש, והעמידה אותו על סכום של 15,000 ₪. המבקש חוייב להפקיד העירבון בתוך 15 ימים.

המבקש לא הפקיד העירבון. ביום 19.2.01 נשלחה אליו הודעה על רישום ההליך לדחייה עקב מחדלו זה. הרישום לדחייה יועד ליום 1.3.01. ההחלטה הומצאה למבקש, והלה לא הגיב עליה. ביום 4.3.01 נדחה הערעור.

ביום 15.3.01 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין. הבקשה התבססה על נימוק אחד, והוא ערעור שהוגש על החלטת כב' הרשמת מאק קלמנוביץ לפיה נדחתה בקשת הפטור שהוגשה על ידו. ביום 19.3.01 נדחתה הבקשה לביטול פסק הדין. נקבע שאם אכן הוגש ערעור על החלטת הרשמת לא היה מקום להורות על דחיית ההליך, "ואולם, המבקש לא צירף לבקשה נתונים המתייחסים להליך הערעור, וגם מזכירות בית המשפט לא הצליחה לחלץ נתונים אלה". ההחלטה אפשרה למבקש לשוב ולהגיש את בקשתו יחד עם הנתונים החסרים.

מאז החלטה זו ואילך נעשה מאמץ לאפשר למבקש להשלים את החסר. אך המבקש לא עמד במשימה זו. תחילה טען המבקש, במסמך המכונה "תגובה להחלטה", כי שלח את הערעור בדואר רשום, ועותק ממנו לא חזר אליו. מובן כי טיעון זה אינו בבחינת טיעון שכן הגשת הערעור לבית המשפט, ולא משלוח הערעור, הוא הקובע לעניין זה (בש"א 1063/01). בהתאם לכך, בהחלטה מיום 2.4.01 נדחתה הבקשה לביטול ההחלטה.

ביום 18.7.01 הגיש המבקש בקשה נוספת, הפעם לביטול ההחלטה מיום 2.4.01. לדבריו בשל טעות משרדית לא נותר בידיו עותק מן המסמכים שנשלחו בדואר לבית המשפט. המבקש הטיל את האחריות לאי רישומו של ערעור על החלטת הרשמת על מזכירות בית המשפט וביקש להורות למזכירות לשלוח לו עותק מכל המסמכים המצויים בבש"א 1661/01, אשר לדבריו כוללים את אותו כתב בי דין המהווה ערעור על החלטת הרשמת. כך המשיך העניין להתגלגל בלא שהמבקש ממציא עותק מאותו כתב ערעור, תוך שהוא טוען כי על מזכירות בית המשפט לספק לו את הנתונים הנחוצים לו.

בסופו של דבר לא עלה בידי המבקש להמציא עותק מכתב ערעור שהוגש על ידו לבית המשפט על החלטת כב' הרשמת. בתיק בית המשפט מצוי עותק מבקשה להאריך את המועד להגשת ערעור על אותה החלטה, ללא כתב ערעור. בקשה זו להארכת המועד לא נתמכה בתצהיר, ולא פירטה טעם מיוחד להארכת המועד. יתר על כן, עצם הגשתה של בקשה להארכת מועד אינה פוטרת את המבקש מהפקדת העירבון, ללא בקשה למתן ארכה לעניין ההפקדה. יוער כי הצורך בהגשת בקשה למתן ארכה גובר כאשר המבקש מקבל מבית המשפט הודעה בדבר רישום ההליך לדחייה.

התוצאה היא שבקשת המבקש לבטל את החלטת הדחייה – נדחית. העתרות לבקשה עלולה להכחיד כל עוגן של קביעות מהליכי בית המשפט ולשלח את בעלי הדין על פני אוקיינוס שאין בו שום כיוון. משעה שקיבל המבקש הודעה על רישום ההליך לדחייה עקב אי הפקדת העירבון, היה עליו לפעול בדרך הדיונית הראויה. המבקש יכול היה לפנות ולבקש ארכה להפקדת העירבון או להצביע על רצונו לערער על החלטת הרשמת. המבקש לא עשה דבר מכל אלה. אמנם, אילו היה המבקש מגיש במועד ערעור על החלטת הרשמת, הייתי נעתר לבקשה חרף מחדליו. די בהגשת הערעור כי לבסס מתן ארכה בדיעבד, שאם לא כן היה הערעור מתייתר. ואולם, המבקש לא הגיש ערעור אלא בקשה ליתן לו ארכה להגיש ערעור, ובנסיבות אלה, היה עליו לפנות ולבקש במועד כי יוארך פרק הזמן להפקדת העירבון.

התוצאה היא שהבקשה נדחית.