ע"א 804/98סבריולון בע"מ נ. חיים רוזוב

בפני בקשה מטעם המשיבים בערעור למחיקת הערעור מחמת איחור בהגשתו, ולחלופין לדחייתו מחמת איחור בהפקדת ערבון.

1.פסק הדין נשוא הערעור ניתן ביום 8.12.97. על פי טענת המערערת, פסק הדין הומצא לה ביום 21.12.97. לטענת המשיבה, היא המבקשת שבפני, המועד האחרון להגשת הערעור חל ביום 4.2.98, ומכאן שהערעור הערעור אשר הוגש ביום 5.2.98 הוגש באיחור, ועל כן יש להורות על דחייתו. טוענת המשיבה, כי דין הערעור להידחות אף מחמת איחור בהפקדת ערבון. לטענתה, הודעה על חובתה להפקיד ערבון בתוך שלושים יום הומצאה למשיבה כבר ביום 12.2.98, וכי למרות זאת, המערערת הפקידה הערבון אך ביום 28.10.99, דהיינו, למעלה משנה ושבעה חודשים לאחר חלוף המועד להפקדתו. בנסיבות אלה, נטען, הניחה המשיבה כי המערערת זנחה את הערעור.

2.לטענת המערערת אין מקום לקבלת הבקשה. לעניין איחור בהגשת הערעור נטען, כי האיחור הוא בן יום אחד בלבד, ונבע בשל ספירת ימים מוטעית מצד בא כוח המערערת. לטענתה, דחיית ערעור עקב כך מוצדקת רק במקרים בהם למבקש הדחייה נימוקים מהותיים ולא טעמים שבסדרי דין בלבד. עוד נטען, כי דחיית הערעור בשל טעמים בסדרי דין בלבד, ובמיוחד כאשר האיחור הוא בן יום אחד בלבד, עלולה לגרום לתוצאה שקשה להשלים עמה. לעניין האיחור בהפקדת הערבון טוענת המערערת, כי אי הפקדת הערבון נבעה מטעות בתום לב של בא כוח המערערת אשר סבר כי המערערת הפקידה הערבון. לטענת בא כוחה, למרות שפנה מספר פעמים, טלפונית, למזכירות בית משפט זה, על מנת לברר את גורל הערעור, לא נמסר לו כי לא הופקד ערבון בערעור. לטענתו, ביום 20.10.99 קבל הודעה דחופה ממזכירות בית המשפט בדבר היעדר ערבון בתיק, ועל חובה להפקידו בתוך שבעה ימים. בעקבות קבלת הודעה זו, פעל מיד להפקדת הערבון. לפיכך נטען, כי המערערת לא עשתה כל מעשה של זניחה או רשלנות מכוונת.

3.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שבפני סבורני, כי דין הבקשה להתקבל, ודין הערעור להימחק ואף להידחות. כעולה מתגובת המערערת, היא אינה חולקת על כך שהערעור הוגש באיחור. לפיכך, ובלא שמונחת בפני בקשה להארכת המועד, דין הערעור להימחק אך מטעם זה (ראו: רע"א 513/95 אנגל חברה לקבלנות כללית בע"מ נ' בויום מהנדסים בע"מ (לא פורסם)).

למעלה מהנדרש אוסיף, כי אף אם אראה בטענותיה של המערערת במסגרת תגובתה לבקשה, כבקשה להארכת המועד, הרי שלא היה מקום להיענות לה וליתן את האורכה המבוקשת.

המועד להגשת ערעור נקבע בחיקוק, ומשכך נדרשים טעמים מיוחדים על מנת להאריכו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: התקנות)). כבר נפסק, כי העובדה שמדובר באיחור בן יום אחד בלבד, אינה מפחיתה מן הצורך במתן טעמים מיוחדים (ראו: בש"א 3086/95 אנגל חברה לקבלנות כללית בע"מ נ' בויום מהנדסים בע"מ , פ"ד מט(5)

89; רע"א 8192/98 שמואל רם נ' אררט חברה לביטוח בע"מ ואח' (לא פורסם)). לפיכך, טענת המערערת כי המדובר באיחור בן יום אחד בלבד, אין בה בלבד, כדי להצדיק את מתן האורכה. עוד טען בא כוח המערערת, כי האיחור נבע בשל ספירת ימים מוטעית על ידו. ואולם, אף טענה זו, שלא הוסבר פישרה, ואשר לכל היותר מצביעה על אי הקפדה ועל אי ייחוס חשיבות מספקת למועדים הקבועים בדין, אינה יכולה להועיל למערערת, שכן אף בכך נפסק, כי ככלל, טעות משרדית אינה מהווה טעם מיוחד להארכת המועד להגשת ערעור (בש"א 7378/98 מרדכי נתנזון נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חולון ואח' (לא פורסם)).

זאת ועוד. לא מצאתי בטענות המערערת הסבר לאי הפקדת הערבון בערעור משך זמן כה רב. טענתה, כי בפניותה למזכירות לא נמסר לה כי לא הופקד ערבון בתיק, אינה יכולה להועיל. אין המערערת יכולה להעביר לפתחה של המזכירות את מחדלה שלה בקיום צווי בית המשפט, לא כל שכן כשהמערערת אף לא טוענת שהמזכירות מסרה לה שהערבון הופקד. למעשה, קובלת המערערת על שלא "הוזכר" לה קודם לכן על מחדלה. אכן, טענה זו מן הראוי שלא הייתה נטענת. אחריותה של המערערת, ושלה בלבד, לקיים את חובת הפקדת הערבון. לא מצאתי כל הסבר לסברתה של המערערת כי הערבון הופקד על ידה, ומכל מקום, המערערת יכלה לברר בקלות יתרה כי חובתה זו לא קוימה, והימנעותה מלעשות כן אך מצביעה על הזנחה. בנסיבות אלה, אף לו היה מקום להארכת המועד להגשת הערעור, היה מקום לדחותו מפאת אי הפקדת ערבון במועד.

לאור האמור לעיל, אני מורה על מחיקת הערעור. המערערת תשא בשכ"ט עורך דינו של המשיב בבקשה זו בסכום של 1,500 ש"ח.