ע"א 8048/98 מעדני נתניה בע"מ נ. בנק כללי לישראל בע"מ

1.הוגשה תובענה בסדר דין מקוצר כנגד המערערים ואלה קיבלו רשות להתגונן על תנאי שימלאו תנאים מסויימים תוך זמן קצוב. המערערים עתרו להארכת המועד ובית המשפט קיבל את בקשתם וקצב להם זמן נוסף למילוי התנאים. גם בתנאים אלה לא עמדו המערערים ובאיחור זמן הם ביקשו שוב מבית המשפט המחוזי להאריך להם את המועד. בינתיים פנה הבנק המשיב (התובע) אל הרשמת וביקש שינתן לו פסק דין. הרשמת ביקשה את תגובת המערערים תוך 10 ימים. בשל תקלה במזכירות לא הובאה בקשת המערערים לפניה ולפיכך החליטה הרשמת לתת פסק דין נגד המערערים. המערערים ביקשו לבטל את פסק הדין אך בקשתם נדחתה. הם ערערו לפני בית המשפט המחוזי הן על פסק הדין והן על ההחלטה הדוחה את בקשתם לביטול פסק הדין. הערעור בא לפני שופטת בית המשפט המחוזי ושם הגיעו בעלי הדין לכלל הסכמה שהשגותיהם של המערערים הן על פסק הדין והן על ההחלטה הדוחה את בקשת הביטול יידונו בערעור לבית משפט זה. מכאן הערעור שלפנינו.

2.אין לפנינו כל נימוק של ממש המצדיק את הערעור על פסק הדין ולפיכך נתייחס בגדר ערעור זה אך להחלטה המסרבת את ביטול פסק הדין.

כפי שכבר ציינו לעיל אין ספק בדבר שתגובת המערערים לבקשת הבנק המשיב למתן פסק דין הוגשה באיחור (ראה אישור המסירה בתיק מיום 23.3.98, תצהירו של פקיד ההמצאה והעובדה שהתצהיר שהוגש מטעם המערערים בנוגע למועד ההמצאה של החלטת הרשמת מבוסס על עדות מפי השמועה); אך בניגוד לקביעת הרשמת המלומדת אנו סבורים כי משנתבקשה תגובת המערערים לבקשה למתן פסק דין וניתן פסק דין מבלי שתגובת המערערים היתה לפני הרשמת היו המערערים רשאים להגיש בקשה לביטול פסק הדין על יסוד תקנה 214 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. עוד סבורים אנו שלאחר שנתברר שתגובת המערערים הוגשה לבית המשפט המחוזי עוד לפני שהרשמת נתנה את פסק הדין ורק מחמת תקלה לא הובאה לפני הרשמת, שומה היה על הרשמת לבטל את פסק הדין מתוך חובת הצדק ולדון בבקשת המערערים לגופה.

מטעם זה בלבד אנו מבטלים את פסק הדין ומחזירים את העניין לרשמת על מנת שתתיחס לבקשת המערערים ותחליט בה, מבלי שאנו מחווים כל דעה לגבי תוצאת ההתדיינות.

בנסיבות הענין אין צו להוצאות.