פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"א 8054/95 עז' המנוחה בן חיים חוה (ע"י היורשים הבעל והבנים) נ. קופ"ח של

ניתן ביום

בקצרה

נזיקין · רשלנות רפואית בהידבקות במחלקה בית חוליםערעור על החלטת בית המשפט המחוזי וערעור שכנגד

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע כי המשיבה לא הזהירה את המנוחה כראוי מפני סכנת הידבקות חמורה, ולכן חבה בנזק. לא נמצאה רשלנות תורמת מצד המנוחה. הדיון הוחזר לבית המשפט המחוזי לשם שומת הנזק, והמשיבה חויבה בשכר טרחה.

העובדות

המנוחה עבדה במחלקה בבית חולים ונדבקה בזיהום במהלך עבודתה. בית המשפט המחוזי קבע כי קיימים גורמי סיכון במחלקה שהיו ידועים בעת המקרה. זהותו של גורם הסיכון המיוחד נתבררה רק מאוחר יותר.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם המשיבה התרשלה בכך שלא הזהירה את המנוחה מפני סכנת ההידבקות
  2. 2.האם יש לקבוע את חבותה של המשיבה בנזק שנגרם למנוחה
  3. 3.האם יש לייחס למנוחה רשלנות תורמת

הלכות

  1. 1

    המשיבה לא עשתה די כדי להזהיר את המנוחה מפני סכנת הידבקות חמורה, ולכן יש לקבוע את חבותה

    ״לא עשתה המשיבה די כדי להזהיר את המנוחה מפני סכנת ההידבקות החמורה״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    הרשלנות התורמת לא נמצאה מבוססת

    ״לא מצאנו יסוד לטענת הרשלנות התורמת״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • רשלנות
  • סכנת הידבקות
  • גורמי סיכון
  • רשלנות תורמת
  • חבות
  • שומת נזק
  • שכ"ט עו"ד

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט

לערעורים אזרחיים

ע"א 95 /

8054

בפני:

כבוד המשנה לנשיא ש' לוין

כבוד

השופט א' גולדברג

כבוד

השופטת ד' דורנר

המערערים

:

1.

עז' המנוחה בן חיים חוה (ע"י היורשים הבעל והבנים)

2.

בן חיים יוסף

נגד

המשיב

:

קופ"ח

של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י

ערעור

על פסק דין בית המשפט

המחוזי

בירושלים מיום 19.11.95

בת"א

448/93 שניתן על ידי כבוד

סגן

הנשיא בזק וערעור שכנגד

תאריך הישיבה: א באייר

תשנ"ז (8.5.97)

בשם

המערערים

:

עו"ד אלסטר נעמי

בשם

המשיב

:

עו"ד קרינסקי

פסק-דין

נראה לנו שדין הערעור להתקבל, ודין הערעור שכנגד להידחות כמיותר.

לפי ממצאי ההחלטה שבמחלוקת - שאין עילה לחלוק עליהם בערעור - לא עשתה המשיבה די כדי להזהיר את המנוחה מפני סכנת ההידבקות החמורה כמפורט בסעיף 25 להחלטה. כמו כן באו ראיות לפני בית המשפט המחוזי שהיו מהימנות עליו שמציאותם של גורמי סיכון במחלקה שבה עבדה המנוחה היתה ידועה בעת המקרה, על אף שזהותו של גורם הסיכון המיוחד שגרם לנזק נתבררה מאוחר יותר.

בנסיבות אלו יש לקבוע את חבותה של המשיבה. לא מצאנו יסוד לטענת הרשלנות התורמת.

אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את החלטת בית המשפט המחוזי ומחזירים את הענין אליו כדי לדון בשומת הנזק. המשיבה תשלם למערערים שכ"ט עו"ד 15,000.- ש"ח בשתי הערכאות.

ניתן היום א באייר תשנ"ז (8.5.97).

המשנה לנשיא ש ו פט ש ו פ ט ת

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

95080540.

B02

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1המשיבה לא עשתה די כדי להזהיר את המנוחה מפני סכנת הידבקות חמורה, ולכן יש לקבוע את חבותה
  2. 2הרשלנות התורמת לא נמצאה מבוססת