ע"א 8069/13 ריאד ג'באלי נ. רבחי ג'באלי

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע החלטה שניתנה במסגרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת נ' מוניץ ), ב-ת"א 711/06, מתאריך 9.10.2013, המורה למבקשים (שהיו הנתבעים בתובענה שהתנהלה בבית המשפט קמא הנכבד) כך:

"...לחתום על ההסדר אליו הגיע רו"ח שוחט עם רשויות המס, ככל שהסדר זה עדין בתוקף. לאחר חתימת הנתבעים [המבקשים כאן – ח"מ ] על ההסדר, כאמור, ישלמו התובעים [המשיבים כאן – ח"מ ] את יתרת התשלום על פי ההסדר, אם טרם שילמו. רק לאחר הסדרת מלוא התשלום, ישיב הנאמן את המחאת הביטחון לידי התובעים".

(ראו: פיסקה ה' בעמ' 35 לפסק-הדין).

להלן אביא בתמציתיות את הנתונים הדרושים להכרעה.

2.

המבקשים מכרו למשיבים את מלוא מניותיהם בחברה שהיתה בבעלותם המשותפת (להלן: החברה , היא המשיבה 3), וזאת במסגרת הסכם פשרה שנחתם ביניהם (בתאריך 21.10.2011) וקיבל תוקף של פסק דין (במסגרת תיק ה"פ 165/01, בבית המשפט המחוזי בנצרת; להלן: הסכם מכירת המניות , או הסכם הפשרה ).

במסגרת הסכם הפשרה נקבע, בין היתר, כי המשיבים יישאו במלוא חבות המס, אשר תוטל על המבקשים בגין התמורה שיקבלו מכוח ההסכם. עוד התחייבו הצדדים "שלא לפעול אחד כנגד השני, ובכלל זה ימנעו מביצוע פעולות שעשויות לפגוע בחברה, בעסקיה, בשמה הטוב ובמוניטין שלה".

כן הוסכם בין הצדדים כי המשיב 1 יפקיד בידי בא-כוחם לשעבר של המבקשים (להלן: הנאמן ), בנאמנות, שיק (של רעיית המשיב 1 – המשיבה 4) על סך של 1,000,000 ש"ח, לשם הבטחת קיום התחייבויותיהם הכספיות של המשיבים, מכוח ההסכם (לעיל ולהלן: המחאת הביטחון ). עוד הוסכם כי במקרה של הפרת ההסכם על ידי המשיבים יהיה הנאמן רשאי לעשות שימוש בהמחאת הביטחון לפי שיקול דעתו. בהמשך, במסגרת הליך של טען-ביניים, הושגה בין הצדדים הסכמה, שלפיה המחאת הביטחון תישאר בידי הנאמן, ואף אחד מהצדדים לא יוכל לבקש לקבלה לידיו, או לעשות בה שימוש, כל עוד לא ניתנה החלטה שיפוטית, שלפיה המשיבים חבים בחוב כספי כלשהו.

3.

בתובענה שהגישו המשיבים לבית המשפט קמא הנכבד נטען כי המבקשים סירבו לשתף עימם פעולה, אל מול שלטונות המס, ואף פעלו להגדלת חבות המס הנובעת מהעיסקה באמצעות עריכת הסכם שומות "מתוקן" חדש.

4.

בשלבים מוקדמים של ניהול התובענה הגיעו הצדדים לכדי הסדר דיוני, אשר במסגרתו הסכימו הצדדים להצעתו של בית המשפט קמא הנכבד, שלפיה רו"ח (ועו"ד) עוזי שוחט יפעל (בשמם של המבקשים), אל מול רשויות המס, בניסיון להקטין את סכום שומת המס הנובעת מן העיסקה (להלן: ההסדר הדיוני ). בהתאם להסדר דיוני זה, שקיבל תוקף של החלטה, אף הוסמך בית המשפט קמא הנכבד לחייב את המבקשים לחתום על ההסכם שיגובש בין רו"ח שוחט לרשויות המס, היה והמבקשים ימאנו לעשות כן מרצונם.

5.

בתום משא-ומתן ממושך אל מול צוות מיוחד של רשות המיסים, גובש בין רו"ח שוחט לבין שלטונות המס הסכם לתיקון השומות (להלן: ההסכם לתיקון השומות , או הסכם שוחט ) – אשר לוּ היה נחתם היה מביא (נכון לחודש יוני שנת 2008) להחזר מס בסך של 1.2 מיליון ש"ח (700,000 ש"ח עבור המבקשים ו-500,000 ש"ח עבור החברה). דא עקא, שהמבקשים מיאנו לחתום על ההסכם הנ"ל.

6.

משכך, פנו המשיבים לבית המשפט קמא הנכבד בבקשה לחייב את המבקשים לחתום על ההסכם לתיקון השומות, וזאת מכוח ההסדר הדיוני, כאמור. בהחלטה מתאריך 4.9.2008 קבע כב' השופט ה' ח'טיב כי עניינה של הבקשה הנ"ל יידון לאחר שמיעת הראיות, במסגרת פסק הדין שיינתן בתובענה. יחד עם זאת, קבע כב' השופט ח'טיב כי ככל שיתברר כי סירובם של המבקשים לחתום על ההסכם לתיקון השומות לא היה מוצדק, וכי מדובר בסירוב שהסב למשיבים תשלום סכומי מס גדולים יותר – הם עלולים להיות מחויבים בסכומי החזר המס שהיו מתבצעים אילו היו מסכימים לחתום על ההצעה ולאשרה (להלן: החלטת כב' השופט ח'טיב ).

7.

כאן המקום לציין כי במסגרת ניהול התובענה שבפניו מינה בית המשפט קמא הנכבד מומחה מטעמו (רו"ח הורוביץ') – וזה חיווה דעתו כי ההסדר לתיקון השומות שגובש בין שלטונות המס לבין רו"ח שוחט הוא הסדר ראוי, שאין בו כדי להסב למבקשים נזק עקב פתיחתן של השומות מחדש, ועל כן יש מקום להורות למבקשים לחתום עליו.

8.

בסופו של יום, לאחר שמיעת ראיות הצדדים וטענותיהם, קבע בית המשפט קמא הנכבד בפסק דינו, בין היתר, כדלקמן:

"בענייננו, עולה הן מחוות דעתו של מומחה בית המשפט [רו"ח הורוביץ' – ח"מ ], הן מעמדתו של רו"ח שוחט והן מחקירתם בפני כי הנתבעים [המבקשים כאן – ח"מ ] ניצלו את זכויותיהם על פי הסכם הפשרה כדי להרע את מצבם של התובעים [המשיבים כאן – ח"מ ] עת סירבו לחתום על ההסדר אליו הגיע רו"ח שוחט עם שלטונות המס, זאת תוך הפרת התחייבויותיהם בהסכם הפשרה ובחוסר תום לב של ממש. בהתאם להסכם הפשרה התחייבו הצדדים לנהוג בתום לב ולהימנע מביצוע פעולות שעשויות לפגוע האחד בשני ובחברה (סעיף 10 להסכם הפשרה). התחייבות הדדית זו, מובילה למסקנה כי לא היה מקום לסירובם של הנתבעים [המבקשים כאן – ח"מ ] לחתום על ההסדר אליו הגיע רו"ח שוחט, עם שלטונות המס, ואשר מונה בהסכמת הצדדים". (שם, בעמ' 36-35).

בתוך-כך, ובין היתר לנוכח הסכמת הצדדים בגדרי ההסדר הדיוני – הורה בית המשפט קמא הנכבד כאמור בפיסקה 1 שלעיל (וזאת הגם שבגדרי התובענה שהונחה בפניו לא התבקש באופן מפורש סעד מהסוג שניתן).

מכאן הבקשה לעיכוב ביצוע שלפני, אשר הוגשה לבית משפט זה במסגרת ערעור-שכנגד שהגישו המבקשים על פסק הדין, וזאת לאחר שבקשה דומה לעיכוב ביצוע נדחתה על ידי בית המשפט קמא הנכבד.

9.

לאחר עיון בבקשה, וכן בתגובתם של המשיבים לה, אשר הוגשה על פי החלטתי, ובחומר שצורף אליהן – נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות . אביא להלן בתמציתיות את הנימוקים להחלטתי זו.

10.

המבקשים לא עמדו בנטל המוטל עליהם לשכנע כי מתקיימים במקרה דנן שני התנאים המצטברים הנדרשים, בהתאם להלכה הפסוקה, לצורך עיכוב ביצועו של פסק דין (ראו, למשל: בש"א 86/89 הרפז נ' אחיטוב , פ"ד מג(1) 334, 335).

באשר ל סיכויי הערעור (שכנגד) – לנוכח סקירת ההליכים בין הצדדים, שהובאה בחלקה לעיל, ובשים לב לקביעותיו של בית המשפט קמא הנכבד, נראה, מבלי לטעת מסמרות בדבר ובזהירות המתבקשת בשלב זה, כי אלו אינם גבוהים במיוחד. אינני מוצא מקום להרחיב בעניין זה מאחר שלא שוכנעתי כי מתקיים כאן התנאי השני הנדרש לשם קבלת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, והוא: נטייה של מאזן הנוחות , באופן מובהק, לטובת המבקשים.

במישור של מאזן הנוחות טוענים המבקשים בגדרי בקשתם (שזו הפעם נתמכה בתצהיר – בניגוד לבקשה שהונחה בפני בית המשפט קמא הנכבד), כי חיובם לחתום על הסכם לתיקון השומות יגרום להם "נזק כספי רב" וביצועו המיידי של פסק הדין ישנה "את מצב המבקשים לרעה כך שיהיה קשה להחזיר את המצב לקדמותו". אלא שטענה זו נטענת בעלמא, ללא פירוט כלשהו, ומבלי שצורפו סימוכין לדבר. מכאן שהמבקשים לא הניחו תשתית ראייתית כלשהי להוכחת טענתם בדבר נטיית מאזן הנוחות לטובתם. זאת ועוד – אחרת. ככל שהמבקשים חוששים מהשלכות אפשריות של פתיחת שומות-המס מחדש, הרי שמדובר בפגיעה כלכלית (שלא נטענה וממילא לא הוכחה היתכנותה), אשר ניתן יהיה לרפאה באמצעות פיצוי כספי, היה והערעור-שכנגד שהגישו המבקשים יתקבל. הוא הדין אף בכל הקשור להשבת המחאת הביטחון לידי המשיבים, מה גם שנראה כי הבקשה במישור זה הינה מוקדמת ותיאורטית, שכן בפסק הדין נקבע כי המחאת הביטחון תוחזר לידי המשיבים "רק לאחר הסדרת מלוא התשלום" – ובכלל זה יתרת התשלום שעל המשיבים לשלם לרשויות המס בהתאם להסדר.

11.

אשר על כן – הבקשה נדחית . המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ש"ח.