ע"א 8109/98 אסעד חאטום נ. סעיד חאטום

השופט י' אנגלרד :

המדובר בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, שנדרש להכריע בריב בין שלושה אחים בנוגע לקרקעות באדמות יפיע, אשר היו שייכות בעבר לאבי המשפחה. בטרם נדרש לערעור גופו, החלטנו לשמוע את עמדת האפוטרופוס על נכסי נפקדים (להלן: "האפוטרופוס") בשאלת מעמדן של הקרקעות כ"נכס נפקד".

1.ואלה העובדות הרלוונטיות בהקשר זה: למנוח עודה סעיד אבו חאטום היו שלושה בנים (להלן: "המנוח"): סעיד, אסעד וגלאב עודה אבו חאטום. סעיד הבכור, הוא המשיב שלפנינו, התגורר בירדן משנת 1948, מאז היה בן 16. הוא הגיע לישראל לראשונה לביקור בשנת 1969 וחזר לירדן. שני האחים האחרים, המערערים לפנינו, התגוררו בישראל. למנוח היו קרקעות, בהיקף של עשרות דונמים, באדמות יפיע. בראשית שנת 1958 העביר המנוח לשני בניו אסעד וגלאב את הקרקעות שבבעלותו. לצורך כך הוא חתם ביום 7.3.58 על יפוי כוח בשפה הערבית (להלן: "יפוי הכוח") בפני הנוטריון הציבורי בנצרת (ת2/). ביפוי הכוח נאמר כדלקמן (על פי תרגום לעברית שהגישו המערערים):

הואיל ואני החתום מטה עודה סעיד אבו חאטום, נושא תעודת זהות אזרחית מס' 67040 מהכפר יפיע, הבעלים של אדמות ונכסים שבהם אני מחזיק ללא תחרות או התנגדות כלהלן:

...

והואיל והגעתי להסכם עם בני אסעד עודה סעיד אבו חטאום וגאלב עודה סעיד אבו חאטום מהכפר יפיע בתאריך 10.1.1958 למכור להם חלקות האדמה והנכסים הנ"ל באופן שווה ביניהם וכבר מסרתי להם אותם מאז אותו התאריך הנ"ל והתחייבתי להעביר על שמם בלשכת רישום המקרקעין, אבל ביצוע פועלת ההעברה אינה ניתנת למימוש כיום.

על כן ובהתאם לכך מיפה כוחה להיות במקומי את הגב' סלמא סולימאן אבו חאטום מהכפר יפיע בתור מיפה כח חוקית ולייצגני ברישום האדמות והנכסים הנ"ל על שם הקונים שני בני אסעד וגאלב הנ"ל ולהם בלבד וללא מתחרה ובאופן שווה ביניהם, והרשיתי ויפיתי כוחה של מרשתי הנ"ל לחתום על כל הבקשות והדרישות ...ולהודות במקומי במשרדי הטאבו בנצרת ... בקבלת המחיר בסכום של 9250 לירות תשעת אלפים ומאתיים וחמישים לירות ישראליות ואשר קבלתיו כולו ובשלמותו בתשלומים שונים מידי הקונים הנ"ל, ויפיתי את כוחה של מרשתי הנ"ל ליצגני בכל המשרדים ... והרשיתי לה להעביר את הקרקעות והנכסים הנ"ל ולוותר עליהם לטובת שני בני אסעד וגאלב הקונים הנ"ל ולהם בלבד וללא כל מתחרים. ...

2.לאחר מספר שבועות, ביום 26.3.58, חתמו הבנים אסעד וגאלב על תצהיר בשפה הערבית (להלן: "התצהיר") בפני בית הדין הכנסייתי האורתודוקסי בנצרת (ת1/). וזו לשון התצהיר, על פי תרגום שהוגש מטעם המערערים:

אנו החתומים מטה אסעד עודה סעיד אבו חאטום וגאלב עודה סעיד אבו חאטום מהכפר יפיע, מודים ומאשרים בהתאם לזה שאמא שלנו סלמא סולימאן אבו חאטום שילמה (1/3) שליש מהמחיר אשר שלמנו אותו לאבינו עודה סעיד אבו חאטום וזאת תמורת חתימת אבינו על יפוי כח מתאריך 7.3.58 תחת המספר 116/9 אצל הנוטריון הציבורי בנצרת ואשר לפיו מכר לנו אבינו את האדמות והנכסים המפורטים ביפוי הכח הנ"ל.

ותמורת (1/3) המחיר הנ"ל ואשר קבלנו מאמנו, מודים ומאשרים שהשליש הנכסים והקרקעות והאדמות המפורטים ביפוי הכח הנ"ל, הינו לאחינו סעיד עודה אבו חאטום.

ואנו מתחייבים למסור לו את חלקו השליש של האדמות והקרקעות והנכסים הנ"ל ולרשום את השליש הנ"ל על שמו כאשר ידרוש מאתנו זאת, היות והשליש הזה לא שייך לנו ואינו רכושנו, וכי אם הינו רכושו של אחינו סעיד עודה אבו חאטום.

וקבלתנו את השליש הזה בתקופה הנוכחית וחזקתנו בו הינה במקום אחינו הנ"ל ולטובתו, וכאשר יבקש מאתנו לקבל את חלקו הנ"ל ולהעבירו על שמו או לרשמו בשמו, אנו מתחייבים להתחשבן איתו על שליש ההכנסה של הנכסים והאדמות והקרקעות הנ"ל ולשלם לו שליש זה.

3.הזכויות של המערערים נרשמו בלשכת רישום המקרקעין ביום 15.2.73. במהלך השנים מפעם לפעם שלחו המערערים למשיב כסף עבור חלקו בהכנסות שהתקבלו מיבול האדמה. כך, למשל, בשנת 1992 הוא קיבל מהם כ2000- דולר. בשנת 1995 הציעו המערערים למשיב כי ירכשו את חלקו בקרקע. האחים פנו לעורך-דין אך בסופו של דבר לא הצליחו להגיע להסכמה לגבי תנאי העסקה.

4.המשיב הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בנצרת, בדרישה לקבל לידיו שליש מהמקרקעין של המנוח. הוא טען כי המערערים קיבלו אותם בנאמנות, רק עד שהמשיב ידרוש לקבלם. המערערים, מצידם, טענו כי אין למשיב כל זכויות במקרקעין. בנוסף טענו המערערים בכתב הגנתם כי המשיב עזב את הארץ בשנת 1948 לירדן והוא בבחינת נפקד בהתאם לחוק נכסי נפקדים, תש"י1950- ואין לו כל מעמד. המשיב טען מאידך כי אין הוא נחשב כנפקד, וזאת לאור חקיקת חוק יישום חוזה השלום בין מדינה ישראל לבין הממלכה הירדנית ההאשמית, התשנ"ה1995-, ולאור העובדה שיש לו כיום אשרת עבודה אמריקאית ( Green Card ). יצוין, כי איש מבעלי הדין לא ביקש לצרף לדיון את האפוטרופוס וגם בית המשפט נמנע מלעשות כן. כפי שיוסבר להלן, המשיב הביא זאת כטעם נוסף לדחיית טענת הנפקדות.

5.בית המשפט המחוזי בנצרת - מפי סגן הנשיא השופט ע'ר' זועבי - קיבל את תביעת המשיב. הוא ראה בתצהיר המערערים משנת 1958 הודאה חד משמעית בכך ששליש מהמקרקעין הועברו להם מהמנוח בנאמנות לטובת המשיב וכי שליש זה שייך למשיב. הנאמנים הם המערערים, הנהנה הוא המשיב ויוצרי הנאמנות הם המנוח ואשתו. בית המשפט הסביר שזכויותיו של המשיב - אשר היה בירדן - לא מוזכרות ביפוי הכח מפני שהמשפחה לא רצתה שחלקו יוקנה לאפוטרופוס.

6.בית המשפט המחוזי דחה את טענת הנפקדות שנשמעה מפי המערערים, בציינו את הדברים הבאים:

במקרה שלנו לא הוזמן האפוטרופוס כצד בתובענה וב"כ [המערערים] בעצמו לא ביקש להזמין את האפוטרופוס ולא הופנתה תשומת לב בית המשפט לטענה זו, ועל כן בית המשפט לא עשה זאת מיוזמתו. לכן לפי הסעיף הנ"ל 31 [לחוק נכסי נפקדים], טענת נכס נפקד שמורה לאפוטרופוס ואני רואה בטענה זו כטענה בטלה במקרה ספציפי שלנו. האפוטרופוס לא היה צד וזכותו שמורה כל זמן שהוא לא הוזמן ולא הצטרף לתביעה ולדעתי לא יכולה להיטען טענה של מעשה בית דין נגד האפוטרופוס.

לא הוכח בפני ולא הובאה בפני כל הוכחה מדוע [המשיב] לא יכול בנסיבות מיוחדות של עניין זה להגיש תביעתו. ובמיוחד שבעת הגשת התביעה שרר הסכם שלום בין מדינת ישראל לבין מדינת ירדן. אינני נכנס לשאלה אם הסכם השלום עם ירדן מאפשר ל[משיב] להגיש תביעתו ומספק שהובא בפני תביעת [המשיב] שהוא בן אדם שטוען לזכותו במקרקעין וכאמור זכותו של האפוטרופוס לנכסי נפקדים, באם יראה שמגיעה לו זכות במקרקעין, לפנות לבית המשפט בכל עת שירצה ושמורה לו הזכות ואני מצווה שהעתק מפסק דין זה יישלח לאפוטרופוס לנכסי נפקדים, אבל בינתיים התביעה מתבררת בין שני הצדדים האלה ועליי להכריע בה אם [המשיב] הוא בעל זכות או לא נגד [המערערים] ולאחר מכן שאני אקבע שהוא בעל זכות תישאר השאלה אם הזכות הזו יכולה לעבור לו בהתאם לפסק הדין או האפוטרופוס לנכסי נפקדים יכול לפגום בה ולהגיש תביעה חדשה או תביעה בכל דרך אחרת כדי לתקוף את זכותו של [המשיב]. ... ענין פירוש חוק השלום עם ירדן ובמיוחד סעיף 6 הנ"ל הוא לא לי בשלב זה ולבטח תתעוררנה שאלות רבות לגבי פירוש סעיף זה ולדעתי חשוב מאוד לדעת מתי נפטר המנוח וממתי קמה ל[משיב] זכותו ושוב אינני דן בסוגיה זו בתיק זה.

ואמנם, בסוף פסק דינו חזר בית המשפט והורה על משלוח העתק מפסק הדין לאפוטרופוס על נכסי נפקדים.

7.בערעור שהוגש על פסק הדין חוזרים המערערים וטוענים כי לא נוצרה נאמנות לטובת המשיב. לחלופין הם טוענים כי יש להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי ולקיים דיון מחודש, בהשתתפות האפוטרופוס. ואלה הנימוקים לטענה:

---לא יכול איפוא להיות כל ספק שהמשיב היה בחזקת נפקד. לאור האמור לעיל ברור שהנכסים בהם מדבור בענייננו הם "נכס נפקד" במובן החוק. ... מכאן שבאם ידחה בית המשפט הנכבד את טענות המערערים שכלל לא נוצרה נאמנות, אין מנוס מהקביעה שהנכסים בהם מדובר הפכו להיות בחזקת "נכס נפקד" החל מהיום בו נוצרה לטענת המשיב, הנאמנות, באם בכלל נוצרה נאמנות כזו....

סעיף 31 לחוק נכסי נפקדים דן בצירוף האפוטרופוס לדיונים משפטיים. אמנם על פי סעיף זה לא יזדקק בית המשפט הדן בתיק אזרחי לטענה שנכס הוא נכס נפקד, אך על פי אותו סעיף מוטל על בית המשפט היושב בדין לבחון את הטענה לכשנשמעה ובאם מצא שיש לה רגלים, על בית המשפט להזמין את האפוטרופוס להצטרף לדיון. השאלה היחידה שיש לבית המשפט לבחון היא האם יש לטענה רגליים. ... חייב היה כבוד השופט להזמין מיוזמתו את האפוטרופוס על נכסי נפקדים ולא להסתפק במשלוח פסק הדין לאפוטרופוס לאחר שינתן.

12.בא-כוח המשיב, מצידו, תומך בפסק הדין המחוזי. לגבי הטענה החלופית הוא טוען, כי יש לפרש את חוק נכסי נפקדים באופן שלא יחול על בעלות שביושר מכוח נאמנות. לשיטתו, הוא הפך לבעל הנכסים רק ביום בו דרש את מימוש הנאמנות, כלומר לאחר הסכם השלום עם ירדן ולכן הוא אינו בגדר נפקד. הוא מוסיף כי אפילו אם טעה בית המשפט המחוזי בכך שלא הזמין את האפוטרופוס, אין בטעות זו כדי לפגום בפסק הדין שניתן.

13.מאז ניתן פסק הדין המחוזי, אשר עותק ממנו נשלח לאפוטרופוס, חלפה כבר למעלה משנה ומחצה. עד היום לא נתקבלה כל פניה מצד האפוטרופוס להצטרף לדיון שמתקיים בפני בית משפט זה. ואמנם, מדובר בסכסוך משפחתי בין אחים, וטענת הנפקדות מפי אחים כלפי אחיהם מעוררת, בנסיבות העניין, תמיהה ואי נחת. אין מחלוקת כי אי צירופו של האפוטרופוס לא גרמה לעיוות דין ולא פגעה בזכויותיו של איש מבעלי הדין. עם זאת, לא נוכל להתעלם מההוראה הברורה שבסעיף 31 לחוק נכסי נפקדים, אשר קובעת כדלקמן:

לא יזדקק בית משפט בכל פעולה משפטית אזרחית לטענה שנכס פלוני העומד לדיון הוא נכס נפקד, אלא אם היה האפוטרופוס בעל דין בפעולה המשפטית. לא היה האפוטרופוס בעל דין, ונטענה הטענה הזאת, ומצא בית המשפט שיש לה רגלים, יזמין בית המשפט את האפוטרופוס להצטרף כבעל דין. הצטרף האפוטרופוס, ידון בית המשפט בטענה; לא הצטרף - יראה בית המשפט את הטענה בטלה.

14.בנסיבות העניין, לא ניתן לאמר כי אין רגלים לטענה שזכויות המשיב במקרקעין הן "נכס נפקד", הגם שאיננו באים להכריע בטענה גופה. במצב דברים זה, מן הראוי היה כי בית המשפט המחוזי יזמין את האפוטרופוס להצטרף לדיון ולא יסתפק בשליחת העתק מפסק הדין. משלא הוזמן האפוטרופוס לדיון בבית המשפט המחוזי, מצאנו אנו לנכון להזמינו להשמיע את עמדתו בהליך הערעור, הגם שחוסר תגובתו לפסק הדין המחוזי שנשלח אליו מחזקת את הרושם שאינו מעוניין להצטרף להליך.

האפוטרופוס יגיש לבית המשפט, תוך 60 יום, את עמדתו בנוגע למקרקעין נשוא התביעה. לאחר קבלת עמדת האפוטרופוס נחליט על המשך ההליכים בערעור.