ע"א 8110/09 פלוני נ. פלוני

1.

ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (השופטת ש' ברגר ) מיום 22.9.2009 (תמ"ש 10967-11-08), לפיה נדחתה בקשת המערערים לפסול אותו מלדון בעניינם.

2.

המערערת 1 הינה אשתו של המערער 2 והמשיבים הם אחיו ואחיותיו. המערערת 1 הגישה בקשה לקיום צוואת חמותה (להלן: המנוחה), ואילו המשיבים התנגדו לה ואף תבעו להצהיר על בטלות עסקת מתנה שנערכה בין המנוחה למערערת 1. בית המשפט (השופטת ש' ברגר) דן והכריע בשני ההליכים במאוחד, דחה את ההתנגדות לקיום הצוואה אך קבע כי עסקת המתנה בטלה. בערעור שהגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי, בוטל חלקו השני של פסק הדין, המתייחס לתביעת המשיבים. המערערים הגישו תביעה כספית שעיקרה פיצויים בגין נזקים שונים שנגרמו למערערת 1 עקב הוצאת צו מניעה זמני במסגרת ההליכים הקודמים האוסר על ביצוע דיספוזיציות בדירה מסוימת שהיתה חלק מנשוא הדיון ועקב הפרת חוק איסור לשון הרע. המערערים ביקשו לפסול את השופטת מלדון בתובענה. לאחר קבלת תגובת המשיבים דחה בית המשפט את הבקשה.

3.

בית המשפט קבע כי אין די בכך שדן והכריע בעניינם של הצדדים כדי לפסול אותו מלשוב ולדון באותו עניין ובעניינים דומים אחרים. עוד קבע כי ערכאת הערעור לא התערבה בתוצאת פסק הדין וכי אין בתוכן פסק הדין שכתב משום נקיטת עמדה מגובשת כלפי המערערים בכל הנוגע להליך הנוכחי. כן קבע כי תחושות המערערים הינן סובייקטיביות בלבד וכי הבקשה הוגשה באיחור של לפחות חצי שנה. לפיכך החליט לדחות, כאמור, את הבקשה.

מכאן הערעור שלפניי.

4.

המערערים טוענים כי במקרה דנן גיבש בית המשפט עמדה ברורה בשאלות מסוימות שנדונו בהליך הקודם והעומדות לדיון גם במרכז ההליך הנוכחי, לרבות בנוגע למצבה הרפואי והמנטלי של המנוחה בעת שחתמה על מסמכי המתנה, וליכולתה להבין עסקה זו. מדובר לדעתם בקביעה נחרצת של בית המשפט. המערערים טוענים כי הם זכאים לכך שעניינם יידון בפני שופט שאינו כבול לממצאיו ולמסקנותיו הקודמים. המערערים מסכימים כי אכן ניתן היה להגיש את בקשת הפסילה מוקדם יותר אך לדבריהם לא נגרם למשיבים כל נזק בשל השיהוי וכי הנזק אינו שקול לזכות הקניינית שלהם כי עניינם יידון בפני שופט אובייקטיבי.

5.

המשיבים טוענים כי אין בערעור ממש כשם שלא קמה עילת פסלות מקום שערכאת הערעור מחזירה את הדיון לערכאה הדיונית, והדברים הם מקל וחומר. מדובר בבית משפט לענייני משפחה בו שופט דן בכל העניינים והתביעות השונות בין אותם הצדדים למשפחה אחת. לדברי המשיבים אין בפסק הדין משום עמדה מגובשת כלפי המבקשים בכל הנוגע להליך התלוי ועומד. לדעתם, אף מטעמי שיהוי יש לדחות את הערעור. המערערים משיגים על הניסיון להרחיב את יריעת המחלוקת בערעור עצמו.

6.

דין הערעור להידחות. ייאמר תחילה כי הבקשה הוגשה בשיהוי ודי בטעם זה כדי לדחותו. אף בלא להביא בחשבון את השיהוי, לגופו של עניין, כבר נקבע בעבר, כי הבעת עמדה או דעה בהליך קודם אינה מקימה, כשלעצמה, חשש ממשי למשוא פנים. גם בעצם הדיון באותה הסוגיה או בנגזרותיה אין כדי לפסול את השופט מלישב בדין (ע"א 6600/07 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 6.9.2007); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 266-265 (2006)). לפיכך יש לבחון באיזו מידה מתעורר חשש ממשי למשוא פנים בשל העובדה שבית המשפט דן בהליך קודם בין הצדדים, ובאיזו מידה יכול בית המשפט להבחין בין הראיות והעובדות שבפניו לבין עניינים שאירעו בהליך קודם. ככל שניתן להבחין בין ההליכים השונים למרות הדמיון ביניהם, הרי יש לקבל את הנחת היסוד באשר למקצועיותו של השופט והגינותו, ולכך שיוכל לשנות מהחלטותיו הקודמות תוך פתיחות לשכנוע וללא חשש ממשי למשוא פנים (מרזל, בעמ' 266). במקרה הנוכחי השאלה העומדת להכרעה בתביעה הכספית אינה זהה לזו שעמדה ביסוד פסק הדין בהליכים הקודמים ואין בדברים שכתב בית המשפט בפסק הדין כדי להשליך על אופן ניהול המשפט הנוכחי. מדובר בזכות הנטענת לקבל פיצויים בגין מניעת האפשרות - באופן זמני - מלבצע עסקה בדירה מסוימת ובית המשפט ידון ויכריע בה לגופה, כמו גם בתביעת לשון הרע שכלל לא נדונה בהליכים הקודמים. חזקה על בית המשפט, כי יכריע בתביעה הכספית לאחר בחינת מכלול העדויות והראיות שיובאו בפניו, ומבלי שלהכרעתו הקודמת תהיה השפעה פסולה כלשהי על ההכרעה בהליך דנן. בנסיבות אלה, לא שוכנעתי כי קיים יסוד לחשש כי דעתו של בית המשפט "ננעלה" באופן שלבו לא יהיה פתוח לשמיעת טענות המערערים, ולא ניתן לומר כי הדיון בתביעה הכספית בפני בית המשפט הוא בבחינת "משחק מכור". משכך, דין הערעור להידחות.

הערעור נדחה. המערערים ישאו בהוצאות המשיבים בסך של 7000 ₪.