ע"א 8110-23 ע"א 8110-23

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט הבכיר, מנחם רניאל) מיום 13.7.2023 בת"א 43893-07-21, במסגרתו נדחתה תביעתו של המבקש לביטול הסכם מכר שנכרת בינו לבין המשיב מחמת עושק וכפייה.

1.המבקש הגיש תביעה נגד המשיב לביטול הסכם מכר שנכרת בין השניים בקשר למקרקעין שבבעלות המבקש, וזאת מחמת עושק וכפייה (להלן: הסכם המכר ו-המקרקעין, בהתאמה). עניינה של התביעה בטענה כי המבקש נאלץ למכור את המקרקעין עקב כפייה, לחץ ואיומים שהופעלו עליו על ידי גורמים עבריינים, אשר החזיקו בסרטונים ותמונות אינטימיים של המבקש. לטענת המבקש, המשיב היה שותף למסכת הסחיטה והאיומים המתוארת, ולכל הפחות היה מודע לה, וניצל אותה על מנת לרכוש ממנו את המקרקעין במחיר נמוך משווי השוק שלו. כן יצוין כי תחילה הוגשה התביעה גם נגד עורך הדין אשר הכין את הסכם המכר ונגד מדינת ישראל, ואולם בהמשך תיקן המבקש את תביעתו, ורק המשיב נותר כנתבע.

2.ביום 3.8.2021 הורה בית המשפט קמא על מתן צו מניעה זמני המונע מהמשיב להעביר את זכויותיו במקרקעין לאחר, לשעבדם או להתקשר בהסכם בו הוא מתחייב לעשות כן. זאת, בהתבסס על שיקול מאזן הנוחות, בציינו את הדברים הבאים: "אי מתן סעד זמני המונע [מהמשיב] לסחור במקרקעין שרכש מהמבקש ולהעבירם לאחר, עשוי לסכל את פסק הדין שיינתן, אם תתקבל בו תביעת המבקש לביטול הסכם המכר. זאת, בעוד שאי מתן סעד זמני המונע [מהמשיב] להמשיך בביצוע הסכם המכר מבלי לסחור בו, לא יסכל את פסק הדין, משום [שהמשיב] עדיין יהיה בעל המקרקעין ואם יינתן פסק דין שלפיו הסכם המכר מבוטל, ניתן יהיה לבצעו כלפי [המשיב]. לעומת זאת, [המשיב] לא הוכיח שום נזק שייגרם לו אם יינתן סעד זמני המונע [מהמשיב] לסחור במקרקעין ולהעבירם לאחר עד למתן פסק דין בתביעה. כל שנאמר בתשובתו ובתצהירו הוא שקניינו נפגע שכן ביצע עיסקה כשרה ושילם הון רב וכעת אינו יכול להשלים את רישום הזכויות על שמו..." (פסקה 19 להחלטה).

3.ביום 13.7.2023 נדחתה תביעתו של המבקש. בית המשפט קמא הגיע למסקנה כי המבקש לא הצליח להוכיח כי המשיב, או מי מטעמו, היה קשור למסכת הסחיטה והאיומים לה טען המבקש, ואף לא הוכח כי המשיב ידע עליה. לפיכך, נמצא, כי אין בידי המבקש עילה תביעה המצדיקה את ביטולו של ההסכם שנכרת עם המשיב.

על פסק הדין האמור הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה, ולצידו בקשה לעיכוב ביצוע – היא הבקשה המונחת לפניי (ויוער, כי על אף שהבקשה הוכתרה כבקשה לעיכוב ביצוע, הלכה למעשה עסקינן בבקשה למתן סעד זמני בערעור).

4.לטענת המבקש, סיכויי הערעור להתקבל הם גבוהים, משום שטענותיו העיקריות לא נדונו על ידי בית המשפט קמא, ולחלופין זכו להתייחסות הלוקה בחסר. עוד טוען המבקש כי גם מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן אם לא יינתן הסעד הזמני ייגרמו לו "נזקים אדירים חסרי תקנה ולא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו" (סעיף 24 לבקשה), במיוחד לאור כוונתו של המשיב להתחיל בביצוען של פעולות בנייה במקרקעין בתוך פרק זמן קצר. בתוך כך, מציין המבקש כי ייעודו של המקרקעין, אשר קיבל מהוריו בירושה, הוא לצורך הקמת בתי מגורים לשני בניו, לצד שטחי מסחר, אשר ישמשו את ילדיו לעסקיהם. מן העבר השני, נטען כי אין בקבלת הבקשה משום גרימת נזק ממשי למשיב.

5.המשיב, מנגד, סבור כי דין הבקשה להידחות. לסברתו, סיכויי הערעור הם אפסיים, משאין בטענות שהעלה המבקש כדי לשנות מהכרעתו המנומקת והמבוססת של בית המשפט קמא. ממילא, כך נטען, הערעור נסוב על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות אשר ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם. כן נטען כי מדובר במקרקעין ריקים ובלתי מבונים, וכי טענת המבקש לפיה התכוון לבנות על המקרקעין בית מגורים לילדיו נטענה בעלמא. לפיכך, נטען כי בנסיבות העניין אין כל הצדקה להעניק סעד זמני, וכי ככל שהמבקש יזכה בערערו ניתן יהיה לפצותו בסעד כספי. עוד טוען המשיב כי המבקש השתהה בהגשת הבקשה וכי התנהלותו לוקה בחוסר תום לב.

6.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, וכן בתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה. כידוע, שניים הם התנאים למתן סעד זמני בתקופת הערעור: סיכויי הערעור הם טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד הזמני, במובן הזה שעלול להיווצר קושי ממשי בהשבת המצב לקדמותו, ככל שיזכה בערעור. בין שני השיקולים הללו מתקיים יחס של מקבילית כוחות, לפיו ככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר כך ניתן להקל בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך (ע"א 3820/22 שמואל נ' Don Stener, פסקה 13 (18.8.2022); ע"א 10798/04 בר דוד נ' בר דוד, פסקה 4 (13.12.2004)). בנסיבות המקרה דנן, סבורני כי שיקול מאזן הנוחות מטה את הכף לעבר קבלת הסעד הזמני המבוקש.

7.אשר למאזן הנוחות, סבורני כי מספר טעמים תומכים בקבלת הבקשה: הקושי המשמעותי שעלול להיווצר אם יזכה המבקש בערעורו (ע"א 8488/12 יורשי המנוח חטיב ז"ל ואח' נ' יורשי המנוח יאסין ז"ל ואח', פסקה 15 (27.8.2013); ע"א 9694/10 אח ראש (אלקנה) בע"מ נ' אחוזת שומרון (אלקנה) בע"מ, פסקה 9 (10.3.2011)); היעדר טענה מצידו של המשיב כי ייגרם לו נזק מקבלת הסעד המבוקש, לא כל שכן נזק שאינו בר-פיצוי; והעובדה שהסעד המבוקש חופף לצו המניעה הזמני שניתן על ידי בית המשפט קמא.

8.בכל הנוגע לסיכויי הערעור, בזהירות המתבקשת אציין כי אין חולק שבפני המבקש עומדת משוכה גבוהה בערעור. ואולם, בשים לב למשקל הבכורה הניתן בפסיקה לשיקול מאזן הנוחות (ראו מיני רבים: ע"א 8797/16 אובצ'ינקוב נ' סופר, פסקה 16 (28.5.2018)), די שאציין כי הערעור מעלה טענות הראויות להישמע.

9.אשר על כן, הבקשה מתקבלת. ניתן בזאת צו מניעה זמני האוסר על ביצוע דיספוזיציה במקרקעין מושא ההליך, וזאת עד להכרעה בערעור.